נושא:
נחלקו תני רבי זכאי ורבי יוחנן בעובד עבודות שונות בהעלם אחד אם חייב על כל עבודה ועבודה, או על כולן - רק חיוב אחד. מחלוקת זו מלמדת על הבנות שונות ביחס למהות העבירה של עבודה זרה.

שאלות תג"ל:
מהי הסברא במחלוקת אם השתחואה ללאו יצאה, ואינו חייב אלא אחת, או לחלק יצאה, וחייב על כל אחת ואחת ?

הסבר בדרך תג"ל:
תני רבי זכאי סובר שמהות העבירה בעבודה זרה הוא השכנוע בלב, האמונה המביאה את האדם לכך שאת האליל הוא מקבל עליו כא-לוה. צורות שונות של פולחן הן ביטוים שונים של אותו עניין יסודי אחד, והוא - כפירה בהקב"ה ו אמונה בלב שהאליל הוא א-לוה. לכן, גם אם עבד עבודות שונות בצורות שונות, "אינו חייב אלא אחת".
רבי יוחנן דוחה גישה זו. הוא סבור שיש חיוב על כל סוג פולחן בפני עצמו. הוא סובר שעיקר החיוב הוא על המעשה, לא על האמונה. לכן על כל צורה מעשית מיוחדת של עבודה זרה חייב חיוב מיוחד, "חייב על כל אחת ואחת". לפי רבי יוחנן, החומרה של עבודה זרה והחיוב עליה נמצאים במישור המעשי, בעובדות מוחשיות שנעשות לפני אנשים אחרים הרואים אותן.

מה אתה חושב?
האם יש קשר בין מחלוקת זו על חילוק עבודות בעבודה זרה לבין מחלוקת אביי ורבא בסוגייה הקודמת ב"עובד מאהבה ומיראה" ?