חופש הדעות והדיבור וגבולותיו

נושא:
ישנם אמוראים בסוגייתינו המקדמים גישה שאומרת שחיוב על עבודה זרה הוא בעיקר על מעשה. על דיבור או מחשבה מצמצמים את החיוב. צמצום עונשים הוא "שפה הלכתית" לדבר על ערכים. כאן הערך הוא
חופש הדיבור והמחשבה וגבולותיו.

שאלות תג"ל:
פשוטה של המשנה(סז.) הוא שיש חיוב על "האומר אלך ואעבוד..."
אם כן, למה הסוגיה מביאה דעות(רבות!) של אמוראים שהם לא כפשוטה של משנה ופוטרים דיבור על תכנית לעבוד ?

הסבר בדרך תג"ל:
המשנה בהמשך הפרק (סז.) מחייבת את "האומר אעבוד, אלך ואעבוד..." בסוגיה - הדעה הראשונה, של רב המנונא, והאחרונה, של רבינא סוברות כן.
יחד עם זה סוגייתנו "פורשת" מרחב של דעות של אמוראים שאדם פטור על דיבור של "אלך ואעבוד..." או לפי רבי יהודה, או במקרה של רבים הניסתים, או במקרה של ניסת מפי עצמו, או אם ניסת באופן כללי בלי להעמיק בפרטים, או אם אין לניסת רקע של המרה לעכו"ם. עצם נתינת מקום נרחב לגישות הללו בסוגייתנו מלמדת על כיוון מחשבה שלא מענישים, או לפחות מצמצמים את העונשים, על דיבור ועל אמונות ודעות. החיוב הוא בעיקר על מעשה עבודה זרה. יש כאן פתח אל חופש הדיבור והמצפון.

מה אתה חושב?
מהי הסברא במחלוקת בין אביי ורבא בניסת מפי אחרים ולא פירטו את אופן העבודה?
מהי הסברא במחלוקת אביי ורבא בעובד מאהבה ומיראה?
מהו המשותף בין המחלוקות?