אשת אביו ואם חורגת

נושא:
נחלקו חכמים ורבי הודה במשנה בנוגע לדין הבא על אמו שהיא גם אשת אביו.
חכמים סוברים שחייב שתיים. ורבי יהודה סובר שחייב רק אחת, משום אמו. מחלוקת זו חושפת גישות שונות ליחסים בין הבן להוריו.

שאלות תג"ל:
מהי הסברא מאחורי המחלוקת בין רבי יהודה לחכמים?

הסבר בדרך תג"ל:
דעת חכמים מובנת. יש מערכת יחסים של הבן ואמו, ויש מערכת יחסים נפרדת בין הבן לבין אביו, ואשתו של אביו. כשאותה האשה היא גם אשת האב וגם האם, אלה הם שתי מערכות יחסים שונות. לכן ישנם שני איסורים וחיובים נפרדים.
רבי יהודה סובר שהיחס הבסיסי של הבן, לפחות בהקשר של איסור עריות, הוא לאמו, ולא לאביו. אשת אביו אסורה לו בגלל שהיא כעין אם חורגת. להדגיש - לרבי יהודה, איסור אשת אביו הוא משום אמו, ולא משום אביו ואשתו. נחלקו התנאים במשנה בכך: רבי יהודה סובר שהקשר העיקרי של הבן הוא עם אמו. התורה מרחיבה את ההגדרה של אמו לכלול אשת אביו, כעין אם חורגת. לעומתו, החכמים סוברים שיש קשר עיקרי גם עם אביו, ואשת אביו אסורה על הבן משום היחס אל אביו.

מה אתה חושב?
אלה הגדרות. אבל למה זה כך?
במבט רחב יותר, האם קובעת את יהדות הבן. זהותו העצמית כיהודי - לפי האם.
לעומת זאת, האב קובע בנוגע לייחוס, לשייכות לשושלת הדורות, בנוגע לקבלת המורשת הרוחנית והירושה.
האם המחלוקת לגבי איסור עריות כלפי האם או גם כלפי האב קשורה למורכבות זו?