שיפלות היהיר
בבא בתרא צח ע"א
"אמר רב מרי: האי מאן דיהיר - אפילו אאינשי ביתיה לא מיקבל, שנאמר (חבקוק ב') גבר יהיר ולא ינוה, מאי ולא ינוה? בנוה שלו".
דומה לזה אמרו במסכת ראש השנה דף יז ע"א:
"אמר רב יהודה אמר רב: כל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים - אינו רואה בן תלמיד חכם, שנאמר (איוב לז, כד) לָכֵן יְרֵאוּהוּ אֲנָשִׁים לֹא יִרְאֶה כָּל חַכְמֵי לֵב".
ופירש רש"י על פסוק זה:
"שאמר לו אליהוא לפי שהיית מטיל אימה יתירה על דורך חנם לפיכך לא זכית להתקיים לך בנים חכמי לב".
כי כשאדם גוער מתוך יהירות ויותר מהנצרך, ניכר הדבר בצליל דיבורו, ובמקום שהשומעים יפיקו מוסר, הריהם מזלזלים בו על גאותו, ועושים את ההיפך.
ולא רק על אנשי ביתו ועל הציבור אינו מתקבל היהיר, אלא אפילו אצל אביו שבשמים, כדברי המשך הגמרא כאן:
"א"ר יהודה אמר רב: כל המתגאה בטלית של ת"ח ואינו ת"ח - אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה".
ועל הזלזול הגמור בו, אמרו בירושלמי מסכת ביכורים פרק ג ה"ג:
"רבי מנא מיקיל {מזלזל} לאילין דמיתמניי בכסף {תמורת כסף ואינם ראויים}.
ר' אימי קרא עליהון אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם.
אמר רבי יאשיה: וטלית שעליו כמרדעת של חמור.
אמר רבי שיין: זה שהוא מתמני בכסף, אין עומדין מפניו, ואין קורין אותו רבי, והטלית שעליו כמרדעת של חמור".
