עונשי בית דין: בין כבוד שמים לכבוד החברה

נושא:
"רציחה", כלומר ביצוע עונש מוות של בית דין, אסורה בשבת. הדיון על כך בין רבי יוחנן לריש ולקיש והסברו של רבא חושפים עוד רבדים בתפקיד של בית הדין.

שאלות תג"ל:
למה לחשוב ש"רציחה דוחה שבת" ולמה המסקנה היא שאינה דוחה שבת?

הסבר בדרך תג"ל:
אפשר לחשוב על מיתת בית דין כדומה לעבודת ה' בקרבנות במקדש, הגדלת כבוד שמים, שהיא דוחה שבת. יש בעבירה חמורה משום פגיעה בכבוד שמים שמצריך כפרה לעבריין וגם לעם ישראל כולו. כמו בפרשת בעל פעור: "הוקע אותם לה' נגד השמש וישוב חרון אף ה' מישראל". תפקיד של בית דין הוא לכפר על עם ישראל ולסלק "חרון אף ה' מישראל".

לעומת זאת, אפשר לחשוב על עונש בית דין בתור "חקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם", תיקון החברה, חינוך והשפעה על הציבור. עונשי בית דין כתיקון אנושי- חברתי אינם דוחים שבת.

מה אתה חושב?
למה "דיני נפשות...גומרים ביום"? מהי הסברא בכך?
מה פרשת "בעל פעור", ובמיוחד ריבוי בתי דינין שם, תורמת להבנת הענין.