בית דין טועה: בין סמכות לצדק

 

נושא:
משנת סנהדרין כאן אומרת שבית דין שטעו - מחזירים.
לעומת זאת, משנת בכורות אומרת "מה שעשה - עשו". האמוראים בסוגיתינו מחזקים את כוחו של הדיין ובית הדין אפילו כשטעו והאמת לא איתם. קביעה זו משליכה על הבנת המושג של דין ותפקיד בית הדין.

שאלות תג"ל:
מהי הסברא מאחורי גישה זו?

הסבר בדרך תג"ל:
נתמקד בדעתו של רב נחמן.
רב נחמן סובר שלכל דיין, בין מומחה בין שאינו מומחה, יש סמכות ודינו תקף למרות שהוא טועה. המצב הוא שהאמת לא תומכת בפסק דינו. בכל זאת לבית הדין יש כוח על הציבור, ומה שהוא פוסק - תקף. כעין "הפקר בית דין הפקר" (גיטין לו, עמוד ב) או "כוח בית דין יפה" (קידושין מב עמוד א).
יציבות המערכת, גיבוי להנהגת הציבור ולמוסדות הציבוריים הם ערך מכריע, מעל לערך שבמימוש הצדק הא-לוהי האמיתי.
לפי רב נחמן, רק בית דין יותר גבוה, "גדול ממנו בחכמה ובמנין" יכול לבטל פסק דין של בית הדין "הנמוך". רק אז - "מחזירין".

מה אתה חושב?
האם רב ששת חולק על רב נחמן?
למה רב חסדא חולק על רב נחמן?