בואו נשתחוה ונכרעה, נברכה

הרב דב קדרון

שבועות טז ע"ב

תנו רבנן: קידה - על אפים, וכן הוא אומר: ותקד בת שבע אפים ארץ; כריעה - על ברכים, וכן הוא אומר: מכרוע על ברכיו; השתחואה - זו פישוט ידים ורגלים, וכן אומר הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה.

על פי האמור כאן, מסביר השם משמואל (דברים פרשת כי תבוא שנה תרעה) את הנאמר בתהלים (צה,ו): "בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עֹשֵׂנוּ", מה ההבדל בין להשתחוות, לכרוע או לברוך.

הוא מבאר שעניין השתחוואה, שהיא פישוט ידים ורגלים, רומז לזה שהאדם מסלק את התפשטות ידיו למעלה ורגליו למטה, ומבטל הכל לרצון הש"י, בדומה למה שאמר פרעה ליוסף (בראשית מא,מד): "ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו". פעולה זו כוללת את ביטול השכל להש"י, כי אדם הפושט את ידיו למעלה עושה זאת על פי שכלו.

אך בכריעה, שהיא על ברכים, אין ביטול התפשטות הידיים אלא ביטול התפשטות הרגלים בלבד, לכן כריעה איננה ביטול השכל אלא ביטול כחות הנפש, כלומר מידותיה ותשוקותיה.

בריכה דומה להברכה בגפנים, שמכופף את הזמורה ותוחבה בארץ כדי לקבל יניקה מהארץ, ודוגמתו באדם שהגוף צריך שתהא לו יניקה מהנפש והשכל, כלומר שמכניע את הגוף וכוחותיו תחת הנפש והשכל כשהם נוכח ה' דרכם ואז מקבל יניקה מהש"י באמצעות הנפש והשכל.

נמצא: השתחוואה בשכל, כריעה בנפש, בריכה בגוף. לעומתם: מחשבה דיבור ומעשה, מחשבה לעומת השתחוואה שבשכל, דיבור לעומת כריעה שבנפש, ומעשה לעומת בריכה שהיא ביטול הגוף להש"י.