גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תס"ז מדור "עלי הדף"
מסכת שבועות
דף ט ע"א

"הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח" – במשנת רבינו החתם סופר זי"ע

אמר ריש לקיש, מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו (במדבר כח, טו) 'לה'', אמר הקב"ה, שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח (ט.). בהרחבת הדברים איתא במסכת חולין (ס:): רבי שמעון בן פזי רמי, כתיב (בראשית א, טז) "ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים", וכתיב (שם) "את המאור הגדול ואת המאור הקטן", אמרה ירח לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, אמר לה, לכי ומעטי את עצמך... חזייה דלא קא מיתבא דעתה, אמר הקב"ה, הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח, והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש, מה נשתנה שעיר של ר"ח שנאמר בו 'לה'', אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח.

זה ענין הוא "סוד מסודות הקבלה, ואין להבינו כמשמעו ח"ו, כי כל כבודה בת מלך פנימה" (לשון 'מסורת הש"ס'), ונביא בזה את דברי ה'חתם סופר' שביאר הך מילתא קרוב לפשוטו, כי עיקר מאמר זה תמוה לכאורה, כי גם אם נבין שיש מושג של כפרה כלפי שמיא כביכול, במה תלוי כפרה זו בנו דייקא.

וזו לשון קדשו בספר 'תורת משה' (פר' בראשית בפסוק ויעש אלקים את שני המאורות וגו'), אחרי הביאו המאמר הנזכר: "ונכתב בצידי הש"ס 'דבר זה הוא א' מסודות התורה' עכ"ל, כי ענין 'הביאו עלי כפרה' אין לו מובן לפי פשוטו לכאורה, אבל יש לפרש, כי הנה לעתיד לבוא יהיה אור הלבנה כאור החמה, אם כן היום אם בקולו תשמעון יהיה עולם התיקון להיות הלבנה במילואה, כידוע, אך לעת עתה ישראל הם מתרשלים ואינם שבים יחד בלב שלם, ועל זה תשאר הלבנה פגומה באורה, וא"כ בכל ראש חודש אשר הלבנה פגומה ומבקשת תפקידה יש בזה ח"ו להיות מעורר דין על ישראל. משל למלך שהראה מקום פרעון לבעל חוב על אנשי מדינתו, והם מדחים את האיש הזה ואינם רוצים לשלם, הנה האיש הזה יש לו תרעומת על המלך שהראה לו מקום לפרוע ביד אנשים כאלו, ולמה לא נתן לו פרעון אחר, ואם כן יחרה אף המלך על אנשי מדינתו, שעל ידם בא תרעומת על המלך והם מחויבים לשלם להמלך, והנמשל מובן, כי פרעון חוב הלבנה תלוי ביד ישראל כשישובו בתשובה שלימה, ובכל ר"ח הלבנה מבקשת תפקידה וישראל אינם משלמים, והיא מעוררת קטרוג על ישראל, שעל ידם יש לה תרעומת, ולכן צריכים בני ישראל להביא כפרה, לכפר התרעומת שיש על ידם להלבנה על המלך, וזהו שאמר: 'הביאו כפרה עלי על שמיעטתי את הירח', שיביאו כפרה על כבוד שמים, שהם גרמו תרעומת עליו, על שמיעט את הלבנה, והם אינם שבים למהר זמן תשלומה".

הדברים באו בארוכה בדרשותיו (דרוש א' לשובבי"ם שנת תקנ"ד), בביאור ענין התיקון פרשיות שובבי"ם, אשר לפי הרבה מקורות עיקר ענינן הוא בשנת העיבור, וזל"ק: "הנה עתה הזמן גרמא בימים האלו ימי שובבי"ם בשנת העיבור, אשר קבעו לנו קדמונינו לפשפש בהם במעשינו ולפקוח על עסקי החטא ברית קודש, והטעם על זה, כי אמרו חז"ל 'אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח', ולפע"ד לפרש כך על דרך משל, למלך שחייב לשר אחד, והמחהו אצל מדינה אחת שישלמו לו את אשר המלך חייב לו, והנה הם דוחים את השר בלך ושוב ומחר אתן, חדש נכנס וחדש יוצא, והוא הולך ושב בפחי נפש וידים ריקניות, והנה הוא מתרעם על המלך, כי מה לו עם בני המדינה, והמלך הוא שחייב לו, ועל ידי זה חרה אף המלך על בני המדינה, הואיל ואינם חסים על כבודו להסיר תרעומת השר ממנו. הנמשל, הקב"ה ב"ה וב"ש הגדול אחר שמיעט הלבנה הבטיחה להשלים חסרונה בעת התיקון העתיד, שאז תהיה אור הלבנה כאור החמה שבעתיים כאור ז' ימי בראשית, ודבר זה נמסר ביד ישראל לתקן זאת, ולהוציא רפ"ח ניצוצות קדושות שנפלו אל עמקי הקליפה על ידי חטאו של אדם הראשון וכו'... ועדיין עיני הלבנה כלות ומיחלות על תיקון מעשינו, וחדש נכנס וחדש יוצא, והיא לא נושעת, על כן בכל חדש כשמתחדשת לקבל אורה מהחמה כאשר בתחילה, כביכול יש לה תרעומות על מלכו של עולם אשר נתנה בידי לא תוכל קום, היינו בידינו, ואנחנו מקלקלים דרכינו, חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו, על כן בכל ראש חדש מתעורר הדין על שונאי ישראל על שעדיין לא הוסר תרעומת הלבנה מאת בוראנו ית"ש, ועל כן אמר הקב"ה 'הביאו עלי כפרה על שמעטתי הירח', פירוש, בשבילי תביאו כפרה עליכם, כי נתחייבתם בעיכוב תיקון הלבנה כנ"ל".

ונסיים בדברי ה'כתב סופר' בתשובותיו (או"ח סי' לד): "וכשאני לעצמי היה נ"ל מלתא בטעמא דאין מברכים שהחיינו בקידוש הלבנה, בהקדם מה ששמעתי מפה קדשו של אבא מ"ו מאוה"ג זצ"ל להבין קצת מאמר חז"ל בש"ס 'הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח', וצ"ל מה לנו להביא כפרה על זה, וכי אנחנו גרמנו, והסביר הענין, משום דהדבר תלוי בנו, כשיהיה עולם התיקון יהי אור הלבנה כאור החמה, ועלינו להביא כפרה על מיעוט אור הלבנה עדיין, אלו דברי קדשו זצ"ל לפי שעולה בזכרוני.

"ואומר מעתה דמהאי טעמא אין מברכים שהחיינו על חידושה, כעין שכתבו תוס' ורא"ש בכורות ובטוש"ע יו"ד סי' ש"ה, דכשמת הבן אין ראוי לברך שהחיינו על מצות פדיון, הגם ששמחה לו דמקיים המצוה, דמזכיר עי"ז צערו, וי"ל הוא הדין נמי שאנו מזכירין צערינו שאנו גרמנו למיעוט אור הלבנה, ועי"ז מגרע גרע אורה ומתחדשת ומוספת והולכת כנ"ל טעם לשבח, ואני מוסיף והולך דמטעם זה אין מברכים שהחיינו על קידוש החמה, דהא מקרא מלא הוא בישעי' (ל, כו) 'והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' שבר עמו ומחץ מכתו ירפא', הרי תולה הוספת אור ב' מאורות ביום שיחבוש ה' שבר עמו, וזה תלוי בנו ע"י תיקון מעשינו ונזכר צערינו על כל זה בשעת ברכה, לכן אין מברכים זמן, כנלפע"ד לקיים מנהגינו, ומנהג ישראל תורה והלכה ברורה".