למי כדאי לקבל מלקות?

הרב דב קדרון

שבועות ח ע"א

יש מקרים של רצח שבהם אין עונש רשמי לרוצח, כגון מי שהרג במזיד, ועדים לא התרו בו, או שהרג בשוגג ולא נודע לו שהרג, ונאמר בגמרא שרוצח כזה צריך כפרה בידי שמים.

האור שמח (סנהדרין יז,ז) כותב שהצטער הרבה כדי להבין זאת, מדוע אומרת הגמרא שמי שהרג בשוגג דווקא אם לא נודע לו הוא צריך כפרה, מהי ההדגשה בזה שלא נודע לו, וכי אילו היה נודע לו היה יכול להתכפר בגלות לעיר מקלט, הרי רק כשמעידים עדים על הרוצח בשוגג הוא גולה, וכל שלא העידו עליו עדים, גם אם נודע לו והודה בדבר אינו גולה לעיר מקלט, והוא צריך כפרה בידי שמים.

אלא, מסיק האור שמח, מכאן מוכח שרוצח בשוגג שהיה מודע לחטאו, אף אם לא העידו עליו עדים ולא התחייב גלות בבית דין, מכל מקום הוא יכול ללכת לגלות בעצמו ולהיפטר מעונש שמים, גם אם אינו מחויב גלות על פי דין.

כיוצא בדבר מביא המשנה למלך (שם בשם הרלנ"ח) שגם מי שאינו מחויב מלקות על פי דין, אם לוקה ייתכן שמועילות לו המלקות לכפר על עוונו, וכן מביא הבית יוסף (יורה דעה סוף סימן קנז בבדק הבית) בשם תשובת הגאונים:

הבא לבית דין ואמר הרגתי את הנפש או חללתי שבת או עברתי עבירה אין מנדין אותו ואין מלקין אותו ואין פוסלין אותו לעדות, דאין אדם משים עצמו רשע דהלכה כרבא (יבמות כה:), אבל אם רצה לעשות תשובה מלקין אותו ועושין לו כפרה וזו היא כפרתו, דמלקות במקום מיתה.

מעיר על כך האור שמח שמשמע מדבריהם שאדם שחייב כרת יכול להיפטר מעונש זה אם יקבל מלקות, גם אם לא התחייב בכך מצד הדין.