מהו "ביטול האדם"?
הרב דב קדרון
שבועות ז ע"ב
ביום הכפורים יש קרבן מיוחד, השעיר הפנימי, שנאמר עליו (ויקרא טז,טז): "וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", וכאשר הגמרא מבררת על אילו טומאות מכפר השעיר הזה, האפשרות הראשונה המועלית היא: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, שלוש העבירות החמורות, אשר נקראות "טומאה" כפי שמוכח מהפסוקים המובאים בגמרא.
כידוע, שלוש העבירות האלה גרמו לחורבן בית המקדש הראשון, ומבאר המהר"ל מפראג (ספר נצח ישראל פרק ד) שדווקא במקדש הראשון, שבתקופתו היו ישראל במעלה עליונה יותר מאשר בתקופת בית שני, לפי גודל מעלתם היה גם יצר הרע יותר גדול בהם וגרם ממש לביטול האדם. שלושת העניינים הללו שייכים אל האדם עצמו, כי יש באדם שלושה כחות; כח השכל, הכח הנפשי וכח הגוף. וכנגד שלושת הכוחות הללו הם שלושת החטאים; בעבודה זרה החטא הוא בכח השכלי, שמאמין בעבודה זרה. בגילוי עריות החטא הוא גופני, שמטמא את גופו בזנות ובערוה. ושפיכות דם הוא לנפש, שהוא שופך את דם נפש האדם, "כי הדם הוא הנפש" (דברים יב, כג). חטאים חמורים אלו, שמבטלים את האדם עצמו, היו בבית ראשון.
אבל במקדש שני לא היה כח היצר הרע כל כך גדול לבטל את האדם עצמו, אלא החטא היה שנאת חינם שביטלה מהם את האחדות, שהוא קרוב אל בטול האדם עצמו, רק ההבדל הוא ששלושת החטאים הללו גרמו לבטול האדם לגמרי. ואילו בבית שני הפגיעה הייתה באחדות העם. כאשר יש לעם ישראל חבור ביחד הם עם אחד. אבל כאשר יש ביניהם שנאה, אינם עם אחד. כדי לחזור לדרגה שהיינו בה בבית שני לפני מה שגרם לחורבן מוטל עלינו להיות עם אחד ללא שנאה ופירוד.
