דורון כהבעת תודה / רפי זברגר

זבחים ז ע''ב

הקדמה

הגמרא מביאה שבע מימרות של רבא בנושאי זבחים, במאמר זה נתמקד במימרא האחרונה. 
 

הנושא

ואמר רבא: עולה דורון היא.
רבא מחדש כי קרבן עולה אינה אלא דורון ואינה באה לכפר. מסביר רש''י על פי המשך הגמרא:
כאדם המביא דורון למלך בשעה שבא להקביל פניו, לאחר שחטא נגדו, ושב וריצהו באמצעות פרקליטיו.
אם אדם חטא כלפי מלך, הרי הוא שולח שליחים (פרקליטים בלשון רש''י) כדי לרצות את המלך. לאחר שהצליחו השליחים במלאכתם והמלך התרצה, הרי אותו אדם מגיע למלך ומביא לו מתנה (דורון) כאות תודה והוקרת הטוב.
היכי דמי?
מנסה הגמרא להבין את מימרתו של רבא ומנתחת את המצבים השונים של הבאת קרבן עולה.
אי דליכא תשובה - זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה, אַף כִּי בְזִמָּה יְבִיאֶנּוּ (משלי כ''א, כ''ז),
אם האדם עבר על מצוות עשה (על כך מביאים קרבן עולה) ולא עשה תשובה, הרי קרבנו אינו רצוי לפני הקדוש ברוך הוא, ונחשב כמו ''זבח תועבה'' כלשון הפסוק במשלי.
ואי דאיכא תשובה? התניא: עבר על מצות עשה ושב, לא זז משם עד שמוחלים לו!
ואם עשה תשובה, הרי שהוא ''ממתין'' עד שהקדוש ברוך הוא ימחל לו, ובכך מסתיים תהליך חזרתו בתשובה. אם כן למה צריך להביא את קרבן עולה לאחר מכן?
אלא שמע מינה: דורון הוא.
מכוח ניתוח מצבים זה מאששת הגמרא את דעת רבא, כי כל מטרתו של הבאת קרבן עולה אינה אלא לשם ''מתנה'' לקדוש ברוך הוא.
תניא נמי הכי:
מוכיחה הגמרא את ההסבר הנ''ל גם מן הברייתא הבאה:
אמר רבי שמעון: חטאת למה באה?
רבי שמעון שואל בברייתא מדוע מביאים חטאת?, ומיד תמהה על כך הגמרא:
למה באה, לכפר!
מה יש לשאול על מה באה חטאת, הרי כל מטרתה לכפר על החטא (שאם היה עושה במזיד היה מקבל עונש כרת)
אלא למה באה לפני עולה?
מתקנת הגמרא את נוסח שאלת רבי שמעון בברייתא, וקובעת כי הוא שואל ביחס לקדימות בין חטאת ועולה. שהרי כידוע אם אדם חייב להביא שני קרבנות אלו, עליו להקדים להביא את החטאת, ורק לאחר מכן מביאים את העולה. אם כן שואל רבי שמעון, מדוע באמת מקדימים את החטאת על פני העולה?
לפרקליט שנכנס, ריצה פרקליט - נכנס דורון אחריו:
ועל כך עונה הברייתא (ואולי רבי שמעון עונה לעצמו) כי זה דומה לאדם שחטא לחברו (או לאדונו) ובשלב ראשון שולח שליחים לרצות את החבר (האדון) , ורק לאחר מכן נכנס הדם עצמו ומביא מתנה לחבר (לאדון). מכאן שמתייחסים לקרבן עולה כמו דורון, כדבריו של רבא לעיל.
 

מהו המסר?

1. עד שרבא חידש את חידושו היינו בטוחים כי גם קרבן עולה באה לכפר (על אדם אשר עבר על מצוות עשה), ואמנם רבא ''גילה לנו'' וגם הוכיח את טענתו כי הכפרה נעשתה קודם לכן בתהליך התשובה, ולכן הקרבן אינו אלא מתנה.
לומדים מכאן, כי גם תובנות הידועות לנו משכבר הימים, יש לבחון כל פעם מחדש, אולי לא הבנו היטב, או שמא המצבים השתנו וכן הלאה.
2. גם אם שני בני אדם רבו ביניהם ולאחר זמן מה השלימו וחזרו להיות כבעבר, כדאי ''לצ'פר'' ולתת מתנה, אפילו קטנה וזולה, ובכך מראים את החיבה והאהבה שנוצרה כאן מחדש.
אמנם קובע הפסוק במשלי (ט''ו, כ''ז) כי "שׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה", אך נראה כי דורון כזה, שכל מטרתו להביע תודה והוקרת הטוב, דינה שונה, וראוי אף לקבלה כדי להוסיף טוב.
 

המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]