מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

אורו של המשיח

הרב צבי שפיץ

מכות כג ע"ב

כתוב במסכת מכות (כג:) א"ר אלעזר, בשלושה מקומות הופיעה בת קול – רוח הקודש שנשמעה בקול גדול באוזני כל הנוכחים שם. א – בבית דינו של שם כשדנו את תמר. ב – על נאמנותו של שמואל הנביא. ג – במשפט שלמה המלך עם שתי הנשים, למי שייך הילד. ומן הראוי להתבונן למה דווקא בשלושה מקומות אלו הוצרך שישמע בת קול, והאם ישנו קשר בין שלושתם.
והנה כדי להבין את המסתתר כאן, מן הראוי להקדים כמה דברים הקשורים למלך המשיח מעת לידתו.

א. סיבת מלחמת החורמה של הס"מ בנשמת המשיח
כלל אמרו חז"ל, וכן כתוב בזוהר הקדוש, מכיוון שתיקון העולם הסופי יהיה בזמן מלך המשיח, שאז כל ישראל יעבדו את הקב"ה בשלימות מבלי לחטוא, וכן יבנה בזמנו ביהמ"ק כמבואר באריכות ברמב"ם בהל' מלכים (פרקים יא-יב). וממילא בזמנו – כל הרשעה כולה כעשן תכלה, כי הקב"ה יעביר ממשלת זדון מהעולם, שזה כולל את הס"מ וכל המסייעים בידו בשמים ובארץ, וכפי נוסח התפילות שבשמו"ע של ר"ה ויוהכ"פ. לפיכך הס"מ מנסה בכל כוחו לקטרג ולמנוע את הולדת שורשו של המשיח. ובכדי שלא יצליח בקטרוגו, חייבים להביא את אורו ושורשו של המשיח באופן שהס"מ לא יבחין בכך. דהיינו – ליצור לו מצב של היסח דעת גדול, ליצור אופנים שהוא יהיה בטוח שמזיווג שנראה שנעשה בצורה לא טובה, ובניגוד לקדושת ישראל - משם ודאי לא יצמח זרעו של המשיח, שהרי המשיח צריך להיות האדם הגדול והקדוש ביותר בבריאה, ולכן הס"מ לא ימנע מזיווג זה להתקיים. וכלשון הגמ' בסנהדרין (צא.) שלושה באים בהיסח הדעת: משיח, מציאה, ועקרב. וכך גם כתוב בזוהר הקדוש (ח"א דף קעב:)
לאור האמור נבחין להלן בס"ד את האמור בתנ"ך ובמדרשי חז"ל, ביחס לנשמתו של המשיח. ונראה מעט מנפלאותיו של הקב"ה, כיצד למרות ניסיונותיו הנואשים של הס"מ למנוע מהולדת שורשו של דוד המלך, לא עלה הדבר בידו - ודבר ה' יקום לעולם.

ב. מאיזה שבט חייב לבוא המשיח
תחילה נתחיל מהצד של הזכרים. יסוד היסודות הוא – שמלכות ישראל שממנה יבוא מלך המשיח, הינה מזרעו של יהודה בלבד. וכלשונו של יעקב אבינו בפ' ויחי (מט, י) "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, עד כי יבוא שילה [ופי' רש"י – שהוא מלך המשיח – שהמלוכה שלו] ולו יקהת עמים" [ופי' אונקלוס – עד שיבוא מלך המשיח, שלו ישתעבדו כל האומות].

ג. מה מסתתר מאחורי חטאם של ער ואונן
והנה לאחר שנולד יהודה שהוא אורו ושורשו של המשיח, מעתה עוקב אחריו המקטרג שלא יהיה לו ולזרעו המשך. ולכן בכל כוחו הסית הס"מ את שני בני יהודה ער ואונן, שלמרות שמבואר בחז"ל ובזוהר הקדוש שהיו אנשים גדולים מאד, והרי טבעו של כל אדם בר דעת – לשאת אשה ולהוליד ילדים, כדי שיהיה לו המשך בעולם. וכדברי רחל אמנו ליעקב (ל, א) "הבה לי בנים, ואם אין – מתה אנוכי" וע"ש ברש"י. וכ"ש הצדיקים שרצונם לקיים מצוות הבורא ית"ש, ולפרות ולרבות ולא חלילה לעשות הפוך ר"ל. ואילו ער הצדיק הגדול התנהג כאן באופן הפוך ובניגוד לטבע כמבואר ברש"י (לח, ז). וכמו כן אחיו אונן הצדיק כתוב בפירוש בתורה (לח, ט) מה היתה סיבת מניעתו מלהוליד ילדים – והרי אין אכזריות גדולה מכך. ובפרט שאפילו לטעותו הגדולה, נניח שהבן הראשון שייוולד יקרא ע"ש אחיו, אבל שאר הילדים שייוולדו לו אח"כ מתמר, הרי הם ודאי יהיו שלו וממשיכי דרכו.
וע"פ האמור יובן חטאם הגדול, שהס"מ יש לו כמלאך כוחות רוחניים מיוחדים, ובאמצעותם הצליח להסיתם לחטוא בניגוד לטבע ולדרגתם הרוחנית הגבוהה, והכל כדי שלא ייוולד מהם השורש של המשיח, ולא יהיה המשך ליהודה. וכיוון שצדיקים אלו היו קרובים להיות אנוסים כשחטאו, כתוב בזוהר הקדוש, שזכו להתגלגל אח"כ בנשמות אחיהם פרץ וזרח שנולדו מתמר ויהודה אביהם. וכן התעברו לבסוף בנשמת פנחס [שהוא אליהו הנביא] בעת הריגתו את זמרי – ובכך תוקנה נשמתם.

ד. פעולות היסח הדעת שעשה הקב"ה גרמו להולדת פרץ
ועל פי האמור, המשיך עדיין הס"מ להסית את יהודה שלא יתן את בנו שילה לתמר, כדי שלא ייוולד ממנו אורו של משיח. וכלשון רש"י (לח, יא) שיהודה דחה את תמר בדברים שאין בהם ממש. אולם מכיוון שהקב"ה רוצה שדוד וזרעו כן יהיו בעולם, לכן גרם ערפול והסחת דעת מכולם, וחיכה לרגע שבו יעקב וכל בניו הצדיקים – שבטי ה' יהיו טרודים בצרותיהם, וגם יהודה יהיה טרוד באבלו על מות אשתו ושני בניו, ויסיח דעתו משיקום משפחתו.
וברגע של היסח דעת, כשהלך יהודה לגזוז את צאנו לצורך פרנסתו, גרמו משמים שתמר שהייתה צנועה במיוחד, שכסתה פניה אפילו בבית יהודה, תעשה מעשה פרוץ שהוא בניגוד לטבעה ומהותה. ובו זמנית מבואר במדרש רבה (פה, ח) נשלח מלאך מיוחד ליהודה להגביר לו את תאוותו - באופן שלא תהיה לו בחירה אחרת, וכלשון המדרש שם על הפסוק "ויט אליה" – בעל כורחו, ושלא בטובתו, ע"כ. כדי שבמציאות שנוצרה, שנראית כפריצות, ושהעונש שמגיע על כך לתמר הינו מיתה בשריפה וכפי שאכן גזרו עליה, במצב הזה לא יחשוב המקטרג שיכול להיווצר מכאן שורשו של המשיח - ולכן הוא הסיח דעתו מהזיווג הזה. וכעת דווקא מהזיווג הזה שכולם הסיחו דעתם ממנו – יכול להיוולד פרץ שממנו נולד בהמשך הדורות דוד מלך ישראל.

ה. השרש לאימה של מלכות
בשלב זה נעזוב את יחוסו של שורש המשיח מצד הזכרים, ונתבונן מעתה מעט מנפלאות הבורא ית"ש גם בצד של הנשים. וכיצד נוצרה לבסוף לידתו של דוד המלך, כאשר משמים מסיחים את דעתו של המקטרג, לאורך כל הדרך.
גם כאן סובב הקב"ה ששורש נשמת המשיח תצא מהכח אל הפועל בזמן של היסח דעת. כלומר – בשעה שהחריב הקב"ה את ארבעת ערי סדום ושכנותיה, כשהיה עירפול בעולם, נעשה זיווג השפל ביותר שהיה אי פעם בעולם, לוט האבא חי חיי אישות עם שתי בנותיו. ולכן חשב כעת הס"מ שמזיווג כזה, ובפרט בזמן ששולטת מידת הדין בעולם במלוא עוצמתה – ודאי שלא יכול לצאת לפועל דבר קדוש, והסיח את דעתו מהזיווג הזה. ולכן כביכול "ניצל" הקב"ה את המצב שנוצר, ודווקא אז הוא הוציא מהכח אל הפועל את שני חלקי נשמת מלך המשיח ששכנו בגופו של לוט, והעבירם לילדים שנולדו ממנו שנקראו – מואב, ועמון.

ו. למה הסיח הס"מ דעתו מנשמות המשיח כשהגיעו למואב ועמון
והנה לאחר שנולדו ילדים אלו, הס"מ ראה שהוקמו מהם שתי אומות של רשעים גדולים, ומחמת רשעותם - נאסר עליהן לבוא בקהל ה' אפילו אם יתגיירו. [כי עדיין לא חודשה ההלכה שהנשים מותרות לבוא בקהל ה'], לפיכך מעתה הס"מ הסיח דעתו מנשמות אלו. כי היה בטוח שלא יוכלו להיכנס לעם ישראל, וכל זמן שכל חלקי נשמת המשיח לא יתאחדו ביחד – לא ייוולד המשיח.
אמנם הקב"ה גלגל במשך מאות השנים את נשמת המשיח ששכנה אצל הבן מואב שהיה מייסד אומה זו, וגלגל אותה ממלך אחד לשני עד שהכניסה לבסוף לעגלון מלך מואב, ומשם היא עברה לרות שהייתה בתו או נכדתו של עגלון כמבואר בגמ' בסנהדרין (קה:), ובגמ' בנזיר (כג:) וע"ש בתוס'. ורות נישאה לבועז לאחר שחודש שמואביות רשאיות לבוא בקהל ה'. ומזיווג זה נולד להם בן שנקרא – עובד, שהיה אביו של – ישי, ומישי נולד דוד המלך.
כמו כן חלק מנשמת המשיח ששכנה בבן שנקרא - עמון ושנולד מלוט, הגיעה לבסוף לשכון בבתו של מלך עמון, ושלמה המלך בעת גלותו נשא את הבת הזו לאחר שהתגיירה, ומזיווג זה נולד רחבעם שמלך על יהודה לאחר פטירת שלמה אביו. ומשלשלת יוחסין זו – יגיע במהרה מלך המשיח.

ז. למה היו צריכים דווקא במקומות אלו לשמוע את בת הקול
לאור האמור יובנו בס"ד דברי הגמ' במכות (כג:) למה הוצרכו דווקא בשלושת המקרים המסוימים להופעת הבת קול, כדי שכל הנוכחים ישמעו שזה היה רצון ה' שכך אכן יקרה – והכל נעשה לצורך הצדקת יחוסו של המשיח כזרע כשר וטהור, ושבא מזרעו של יהודה בן יעקב אבינו.
סיבת הבת קול הראשונה
היות ותמר כלתו של יהודה התעברה ממנו בילדים שנקראו - פרץ וזרח. כאשר מפרץ - יצא דוד המלך שמזרעו יצא מלך המשיח, וכפי פירוט הייחוס שכתוב בסוף מגילת רות. ועל כשרותו ויחוסו של דוד המלך והמשיח שיצא ממנו – אסור שיהיה כל פקפוק או ערעור, מאחר ורק על ידו תבוא הגאולה לעם ישראל, ויבנה ביהמ"ק במהרה בימינו, וכמו שהאריך הרמב"ם בהל' מלכים (פרקים יא-יב).
לפיכך אע"פ שיהודה הודה שבא על תמר, אולם יתכן שהיא הזדווגה לפני כן עם אנשים נוספים, ומהם היא התעברה. וא"כ נמצא שפרץ שנולד מהם, אולי איננו בנו של יהודה, וממילא גם דוד לא מיוחס ליהודה. ולכן דווקא כאן יצאה בת קול משמים כדי שכולם ישמעו, שפרץ אכן הוא בנו של יהודה - ושממנו התעברה תמר. וכך מבואר בהרחבה בגמ' מכות (כג: וברש"י שם בד"ה ממני יצאו וכו') – וזוהי הסיבה לשמיעת בת הקול הראשונה ברבים.
סיבת הבת קול השניה
כמו כן מבואר בגמ' ביבמות (עז.) שרק על סמך עדותו של שמואל הנביא שישנה הלכה למשה מסיני, שמואבית ועמונית כשרות לבוא בקהל ה' לאחר שיתגיירו, שלא כזכרים מאומות אלו שנאסרו עולמית – הסכימו שאול המלך והת"ח שבדורו להכשיר את דוד המלך ומשפחתו. ויש לומר שכדי שלא יהיה שום פקפוק על פסקו של שמואל, יצאה בת קול משמים, שכל ישראל שמעו אותה – ששמואל הנביא נאמן וישר בדיני ממונות, וכ"ש בעדותו בהלכות, וממילא כל העם קיבלו את הכרעתו שישנה הלכה למשה מסיני, שמואבית ועמונית כשרות לבוא בקהל ה', ודוד המלך כשר ומיוחס בן אחר בן עד פרץ בנו של יהודה. לפיכך אומרת הגמ' (ב"ב יד.) ששמואל כתב את מגילת רות – ששמואל גם העיד בכתב ידו, ושנכתב ברוח הקודש, על יחוסו של דוד המלך לפרץ בנו של יהודה.
מטרת הבת קול השלישית במשפטו של שלמה המלך
כמו כן כתוב במלכים א (ג, יב) שבגבעון נתן הקב"ה לשלמה המלך "לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך, ואחריך לא יקום כמותך" ומיד לאחר מכן (פסוק טז) הגיע לפניו משפטן של שתי הנשים עם הילד החי. והנה נאמר לגבי מלך המשיח בישעיהו (יא, ב) "ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה ... והריחו ביראת ה', ולא למראה עינו ישפוט". כלומר, גם מלך המשיח שיבוא מזרעו של שלמה המלך, יזכה לחכמה ובינה אלוקית מיוחדת, שבעזרתה הוא ישפוט את בני האדם, וללא עדים. ולכאורה, מי אומר שיצדק במשפטו, ואולי זה נובע מניחוש אקראי בלבד. ואם כך יערערו האנשים – יאבד המשיח את כל תוקפו וסמכותו. לכן יצאה בת קול בפעם השלישית ברבים אצל שלמה המלך, שכולם שמעו אותה, להודיע לכל העם שכאשר הקב"ה נותן חכמה ובינה אלוקית למלך ישראל משבט יהודה – המשפט הינו אמיתי. וכמותו גם מורים בשמים, ואין בכך כל ספק, למרות שאין לו עדי ראיה על כך. וממילא למדנו משלמה המלך, ומהאישור שקיבל מהבת קול משמים – שכך יהיה כוחו של מלך המשיח שיבוא במהרה בימינו, שיהיה מזרע דוד ושלמה המלך, ושהרמב"ם כתב עליו שיחכם בחכמה אלוקית עוד יותר משלמה המלך. ויה"ר שנזכה בקרוב בימינו לראות בגאולת משיח צדקנו.