השועל והזקנים
מכות כד ע"ב
"שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב בו: (במדבר א, נא) וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת ועכשיו (איכה ה, יח) [עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם] שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ ולא נבכה?! אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב: (ישעיהו ח, ב) וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ, וכי מה ענין אוריה אצל זכריה - אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב: (מיכה ג, יב) לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ [וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר], בזכריה כתיב: (זכריה ח, ד) עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם, עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה - הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו, עקיבא, ניחמתנו".
כדי להבין את דברי החכמים במלואם צריך להתבונן בפסוקים שהזכירו במלואם ובמשמעותם.
השועל שיצא מבית קדשי הקדשים תואר במילים: ועכשיו "שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ", כלומר שהתקיים במלואו הפסוק באיכה (ה, יח) עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ.
וגם רבי עקיבא כשהזכיר את פסוק הנבואה (מיכה ג, יב) לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ, כוונתו היתה בעיקר להמשך הפסוק שמתאר את אותה מציאות בדיוק: לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר. כאשר חית היער שועל מופיעה על במת הר הבית. וגם פסוק נבואת הנחמה שהזכיר רבי עקיבא עוסק בענין זה בדיוק, כמפורש בפסוק שלפני כן: (זכריה ח, ג) כֹּה אָמַר ה' שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת וְהַר ה' צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ. והפסוק הבא: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים.
אך צריך ביאור:
מה גרם לרבי עקיבא לצחק דוקא עתה?
הַר הַבַּיִת הפך לְבָמוֹת יָעַר, אך מבין כל חיות היער למה יצא שועל דוקא?
למה בנבואה זו של שבות ציון מוזכרת דוקא גאולת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים?
אלא ששועל מורה על טפשות, כדברי רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ במסכת אבות (פרק ד, משנה טו) אַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים, וכדברי רבי עקיבא עצמו במסכת ברכות (דף סא ע"ב) "אמרו לו (לשועל) אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות?! לא פקח אתה, אלא טפש אתה!". ועל כך דוקא נחרדו החכמים, הכיצד הר ציון שכתוב בו: (ישעיהו ב, ג) כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, מקום משכן סנהדרין גדולה של לשכת הגזית, ועכשיו (איכה ה, יח) עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם מחכמה – שׁוּעָלִים טפשים הִלְּכוּ בוֹ. ההיפך מתכלית שלמות העולם שהיא: (ישעיהו יא, ט) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'!
ועל כך ענם רבי עקיבא: הכיצד לא אצחק בה בעת אשר עיני רואות את תחילת התגשמות הנבואות התלויות זו בזו, גם נבואת השועלים על הר ציון, וגם נבואת הזקנים עולים עִיר תורת הָאֱמֶת וְהַר ה' צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ. ואין זקן אלא מי שקנה חכמה. הלא חזינו בשועל שיצא מבית קדשי הקדשים דוקא בעת אשר עלינו אנו חכמי ישראל ברחבת הר הבית בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם. ומעתה נמשיך ונרביץ תורה בישראל ונעמיד תלמידים אשר יפיצו חכמה דֵּעָה אֶת ה', "סתם מתניתין רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא" (מסכת סנהדרין דף פו ע"א).
וקיבל על עצמו רבי עקיבא להיות אותו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים שעל אף פחיתותו יש לו לב פקח, ובעזרת הנותן לִפְתָאיִם עָרְמָה יחכים ויפיץ תורה בישראל.
עקיבה בן יהוסף בגימטריה שֻׁעָל, ככתיב: (יחזקאל יג, ד) כְּשֻׁעָלִים בָּחֳרָבוֹת; (תהלים סג, יא) מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ.
