מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

קדושת הכהן בזמן הזה

הרב צבי שפיץ

יומא ל ע"א

שאלה:
התחייבנו לקדש את הכהן ולהקדימו לפני שאר היהודים משבטי ישראל, אמנם יש להסתפק בגדר החיוב הזה:
א. האם כהן שכובד לזמן בברכת במזון, רשאי למחול על כבודו ולתתו לישראל.
ב. האם רשאי הכהן לעבוד בעבודות שיש בהן בזיון לצורך פרנסתו או כדי לעשות טובה לישראל.
ג. האם הורי הכהן או מוריו מוגבלים בחינוכו.
ד. כשעומדים בתור לדבר הרשות כמו במכולת, בנק, קופ”ח וכדומה, האם ישנו חיוב לאפשר לכהן להיכנס לפני הישראל למרות שהישראל הגיע למקום לפניו.

תשובה:
א. המנהג כהכרעת הרמ”א בשם המרדכי, שרשאי הכהן למחול על הכבוד שכיבדו אותו בין בדבר מצוה, ובין בדבר רשות. למעט בעליה לתורה, שהכהן עולה ראשון - אפילו אם הוא עם הארץ, ובאותו מנין מתפלל ישראל שהוא תלמיד חכם מופלג.
ב. הכהן רשאי לעבוד בכל עבודה שיש לו הנאה וצורך לעשותה, למרות שיש בה בזיון למעמדו ככהן. אולם עבודות שגורמות לו בזיון, ואין לו כל צורך אישי בהן, ראוי להחמיר ולא להשתמש בכהן, גם אם מוחל.
ג. הוריו ומחנכיו של הכהן, צריכים לחנכו באותו אופן שהם מחנכים את שאר הילדים והבחורים, ואינם מוגבלים בשל היותו כהן.
ד. מאחר והזמן הינו חיותו של האדם, והרי אין חיוב לישראל לתת את חייו לכהן, לכן כשעומדים בתור והישראל הגיע ראשון – אין עליו חיוב להקדים את הכהן לפניו. וכמו כן אם ישנה רק מנה אחת – אינו צריך לתתה לכהן. אמנם אם בכל זאת יתנה לכהן בגלל קדושתו – יקיים בכך מצוה.

מקורות:
כתוב במשנה ביומא (ל.) שמכיוון שהכהן נבחר לשרת את הבורא ית”ש בעבודות בית המקדש, לפיכך אפילו אם הוא טהור, הוא מחויב לקדש את עצמו ולטבול במקווה לפני תחילת עבודתו. והכהן גדול מחויב ביוהכ”פ להתקדש עוד יותר, ולכן הוא מצווה לטבול באותו היום חמש טבילות, ולעשות עשר קידושי ידיים ורגלים במהלך עבודות היום, כמבואר שם בגמ’.
עוד כתוב בתורה (ויקרא כא, ח) “וקדשתו, כי את לחם אלוקיך הוא מקריב”. ומפסוק זה למדו חז”ל בגיטין (נט:) שבגלל שהכהן הוא ממשרתי הקב”ה, לכן נצטווינו לקדשו ולכבדו: שהוא יעלה ראשון לתורה, ושיזמן בברכת המזון, וכשמחלקים מנות אוכל, הכהן יקבל את המנה המשובחת. וכך גם פסק הרמב”ם (פ”ד מכלי המקדש הל’ א – ב).
מחילת הכהן על כבודו
והנה בספרא בפ’ אמור (כא, ו) דרשו על הפסוק “קדושים יהיו לאלוקיהם” – על כרחם. והביאור בזה – שמי שנולד לאבא כהן, לא יכול לומר שאינו מעוניין בקדושה המיוחדת שנצטוו בה הכהנים כגון שלא להיטמא למתים, ולא לשאת גרושה, והוא מעדיף להתנהג כישראל. אלא מכיוון שבא לעולם ככהן - בעל כורחו הוא מצווה בקדושת הכהונה, ואינו יכול להסתלק מכך. אמנם בספר החינוך (מצוה, רסט) כתב וז”ל: וקדשתו – על כורחו. כלומר, שזאת המצווה אנחנו [הישראלים] נצטווינו בה, ואין זה תלוי כלל ברצונו של הכהן. ולפיכך כותב שם ספר החינוך, שאפילו כהן בעל מום שאינו כשיר לעבוד בבהמ”ק, בכל זאת מכיוון שהוא מזרע הכהונה – חייב הישראל לכבדו כמו שמחויב לכבד כהן בריא שראוי לעבודה בביהמ”ק. ומאחר והישראל מצווה לכבדו, כי זהו כבודו של הקב”ה שמכבדים את משרתיו – אין הכהן רשאי למחול על כבודו, עכת”ד.
אמנם בהגהות המרדכי סוף מסכת גיטין (סי’ תסא) מביא, שהיה כהן ששירת את רבינו תם למרות שהיה ישראל. וכתב שם בשם רבינו פטר, שר”ת הסכים להשתמש בכהן - מאחר והכהן רשאי למחול על כבודו. וכדבריו פסק הרמ”א (או”ח סס”י קכח, מה). והטעם לכך הוא, כי הכבוד ניתן להנאת הכהן, וממילא נעשה הכהן בעלים על הכבוד, ואדם רשאי לעשות בדבר ששייך לו כרצונו. אמנם אם הכהן רוצה לעשות לישראל מלאכה שיש בה בזיון ולא רק מניעת כבוד, הדין הוא, שאם יש לכהן הנאה ממונית או תועלת אישית מכך – הוא רשאי לעשותה. אבל אם אין לו שום תועלת מכך, אלא עושה זאת בגלל שהישראל ביקש ממנו וכדומה – לדעת הט”ז (או”ח סי’ קכח, לט) אין הכהן רשאי למחול על בזיונו. אמנם יש שחולקים עליו וסוברים שגם באופן הזה רשאי הכהן למחול על בזיונו. וכתב שם המשנה ברורה (בס”ק קעה) שלכתחילה ראוי להחמיר כדעת הט”ז וע”ש.
החיוב בזמן הזה לכבד את הכהן
כתב המגן אברהם (סי’ רא, ב) שהחיוב על הישראל לקדש את הכהן הינו מן התורה, וציין לעוד פוסקים שנוקטים כך. וכן נראה שסובר גם ספר החינוך. ולכן טוען שם המג”א, שגם בזמן הזה צריך להקפיד להקדים את הכהן בכל הדברים שנאמרו בגמ’ בגיטין (שם), אכן הסכים לדברי הרמ”א בשם המרדכי, שרשאי הכהן למחול על כבודו לאחר שכיבדוהו. אמנם התוס’ בחולין (פז. ד”ה וחייב רבן גמליאל), והרא”ש שם (אות ח’) כתבו, שהדרשה הינה בגדר אסמכתא בלבד. וממילא לדבריהם מוסבר יותר למה בזמן הזה פחות מקפידים לכבד את הכהנים. וכן מסתמכין על דברי ר”ת שאומר בגדיהם עליהם [על הכהנים] – קדושתם עליהם, ואם לא [כמו בזה”ז] – אין לכבדם. אכן לכתחילה ודאי שיש לחוש לדברי המג”א וכפי שפסק המשנה ברורה (סי’ רא, ס”ק יג). אמנם לגבי עליה לתורה, הכריע השו”ע (סי’ קלה, ג) שמפני דרכי שלום תמיד קודם הכהן לישראל, ואפילו אם הכהן הינו עם הארץ ובאותו מנין מתפלל גם ישראל תלמיד חכם מופלג, ולא מועיל אם הכהן ימחל על כבודו.
כיבוד כהן קטן
עוד כתב המגן אברהם (סי’ רפב, ו) מסברא, שכהן קטן אין מצווה לקדשו, מאחר ועדיין אינו ראוי לעבודה בבית המקדש. אמנם מדברי ספר החינוך (מצוה רסט) משמע, שכשם שמצווה לכבד כהן בעל מום, למרות שאינו ראוי לעבוד בבהמ”ק, כך יצטרכו לכבד כהן קטן, בגלל שהוא שייך לשבט הכהנים שמשרתים את הבורא ית”ש, וכיבודו – הוא כבוד הקב”ה. וכך גם הבין מדבריו המנחת חינוך שם (ג), והגרע”א בהגהותיו על השו”ע (סי’ רפב) שכתב, שמשמע מספר החינוך דלא כהמג”א.
נמצא למסקנה, שאע”פ שראוי להחמיר לדברי החינוך ולכבד כהן קטן, ועכ"פ לא לבזותו, אבל כל מי שצריך לחנכו כהוריו ומוריו, במקרה זה, הרי גם התורה רוצה שהוא יתחנך כראוי לזרע הקודש שנבחרו לשרת את הבורא ית”ש. ולכן כל מה שחושבים הוריו ומחנכיו שראוי לנהוג כלפיו כדי לחנכו, וכפי שמקובל לנהוג כשמחנכים את שאר ילדי ישראל – כך יעשו גם בחינוך הכהן הקטן.