מסירות נפש עבור הכלל
הרב דב קדרון
מכות י ע"א
וא"ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב: שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך? אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל, ושמחתי.
דוד המלך ע"ה ידע שבימיו לא ייבנה בית המקדש, ובכל זאת שמח כאשר שמע שאנשים מצפים למותו כדי שיוכל להיבנות, וכתב בעל עין יעקב שלמדנו מכאן שראוי לכל איש תם וישר שישתוקק אל הטוב הכללי למרות שבאופן פרטי יימשך לו הפסד וצער מזה.
כך מדייק גם בעל ספר עלי תמר (ברכות ב,א) מהמחלוקת המפורסמת בין בן פטורא לרבי עקיבא (ב"מ סב,א) לגבי שנים שהיו מהלכים בדרך וביד אחד קיתון של מים, אם שותין שניהם מתים, ואם שותה אחד מהן מגיע לישוב, ובא רבי עקיבא ולימד: "וחי אחיך עמך" - חייך קודמין לחיי חברך, ומשמע שדווקא כשמדובר בחיים של אדם אחד מול אדם אחר חייך קודמים, אבל אם המדובר הוא במלחמה של גוים אויבים נגד כלל העם, אז: חייך וחיי העם חיי העם קודם, כי אם לא כן איך האדם יוצא למלחמה ומסכן את חייו.
הוא מוסיף וכותב: "ולדבר זה עוררני נכדי מחמל נפשי אליעזר הי"ד שעלה על עקידה במזבח העם במלחמת סוריא ביום השואה כ"ז ניסן תשל"ד. על הפרח הזה שנקטף שלא בעתו בעד חיי העם עיני עיני יורדה מים מאנה הנחם נפשי על שבר בחורי נכדי בעל כישרונות נעלים ומדות אצילות שתלינו בו תקוות רבות על עתידו אבל הוא פסק הלכה למעשה חייך וחיי העם חיי העם קודם ועפרו צבור על מזבח האומה".
