יהדות של ימין / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
עבודה זרה כו ע"ב
אבל המינין והמסורות והמומרים - היו מורידין ולא מעלין.
כיצד אפשר לקרב יהודים שעל פי הדין הפשוט המופיע בדברי הסוגיה שלנו, ייתכן שהם בגדר כאלו ש"מורידין ולא מעלין".
את השאלה הזו שאלו אנשי וינה החרדים את האדמו"ר רבי יוסף יצחק, הריי"צ, מליובאוויטש, בשעה שביקר אצלם, כפי שמספר חתנו הרבי מליובאוויטש (תורת מנחם, תשי"ב, ב, שיחת פורים אות כח – לא).
אמנם הריי"צ לא ענה בשעתו, אולם חתנו, האוהב ישראל הגדול, טרח וענה על שאלה קנטרנית זו.
השולחן ערוך, מסביר הרבי, מתחלק לארבעה חלקים, שלא לחינם סודרו כך שיתחילו באופן מסויים ויסתיימו באופן מסויים.
תחילתו של השולחן ערוך בדינים המעוררים את היהודי ליראת שמים טהורה, והמשכו בדינים העוסקים בלימוד תורה, צדקה, אהבת ישראל. רק בסופו של השולחן ערוך, מגיעים הדינים העוסקים במקרי קיצון כמו אלו שבהם דנה הסוגיה שלנו, ולא לחינם.
הדרישה מכל יהודי, מסביר הרבי, שיתחיל את חייו ויבסס את עבודת ה' שלו מתוך יראת שמים טהורה, לימוד תורה, עזרה לזולת ואהבת ישראל.
רק אחרי שהיהודי הציף את עצמו בכל אלו, הוא יכול כעת להיות פנוי להתמודד עם אותם סעיפים שדורשים ממנו פעולות המנוגדות ליהודי אחר, כשהתקווה הברורה היא שאם יהודי שכזה יגיע 'לטפל' ביהודי אחר אחרי שהוא מלא וגדוש בכל אותם סעיפים מתוך השולחן ערוך שאותם למד והפנים, הוא כבר לא יצטרך להוריד את השני, משום שהשני ידבק באופן טבעי לכל הטוב שמקרין היהודי שמולו.
דרכה של יהדות אומר הרבי, שהיא מתחילה דווקא בקריאה מצד ימין לצד שמאל, ולא משמאל לימין כפי שמתחילים לקרוא אומות העולם.
לכן, כאשר יהודי עומד מול השולחן ערוך שנמצא אצלו בספריה, הרי שהוא ימצא שמצד ימין נמצא 'אורח חיים', ואילו מצד שמאל נמצא 'חושן משפט', ובחושן משפט עצמו ההלכות הקוראות להוריד ולא להעלות נמצאות לקראת סופו, בצד השמאלי הקיצוני של מדף הספרים.
כך, שכיהודים אנחנו פותחים בצד ימין ומתקדמים עד שמגיעים לצד שמאל, אולם מי שמתחיל ופותח ביחסו של השני דווקא מההלכות שנמצאות בצד שמאל של השולחן ערוך, יש מקום לשאול אותו: האם זוהי דרכה של יהדות?
