החובות של השני / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
שבועות לט ע"א
והכתיב: וכשלו איש באחיו - איש בעון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה!
מה המשמעות של המשפט "כל ישראל ערבין זה בזה", הרי בסופו של דבר אני הוא אני והשני הוא השני. הרי, עבודת ה' שלי היא שלי, ללא קשר למה שעושה או לא עושה השני, אז איך בדיוק בא המשפט הזה לכדי ביטוי בעבודה היומיומית שלי?
תשובה חדה כתער לשאלה זו מעניק רבי שלמה חיים (רבי שלמה'ניו) מסדיגורה (חיי שלמה, ליקוטי ש"ס, שבועות), כשהוא מסביר שלא בכדי נקטה הגמרא בלשון "ערבות" בכדי להגדיר את הקשר שבין יהודי אחד למשנהו.
שכן, כאשר אדם לווה, ומחתים על שטר ההלוואה ערב, הרי שאם האדם איננו משלם את ההלוואה שלקח, פונים לקחת את החוב מן הערב. כך, אומר רבי שלמה'ניו, הוא היחס לעבודת ה' של כל יהודי.
ייתכן שעבודת ה' שלך באופן אישי תהיה מושלמת, זכה ותמימה, אבל דע לך שכל עוד ישנו יהודי אחר שאיננו שלם בעבודת ה' שלו, הרי שאת מה שהשני צריך לעשות מעמיסים על כתפיך, ולא תפטר מכך, כל עוד לא תגרום לשני לעשות את שמוטל עליו.
מאידך, צריך לזכור גם, שבאם אנחנו לא עושים את שמוטל עלינו לעשות, הרי שזה לא עניין פרטי שלנו, זה נעשה עניין ציבורי, וייתכן מאוד שיהיה יהודי אי שם שיפרעו ממנו רק בגלל שאנחנו לא עשינו את המוטל עלינו לעשות.
נקודת העניין אם כך מובנת. עלינו לראות את עצמנו בכל רגע נתון מחוייבים לכל יהודי באשר הוא, ובראש ובראשונה לראות שאנחנו עושים את כל מה שעלינו לעשות באופן הטוב והנעלה ביותר.
