גישת רבי עקיבא / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
מכות כד ע"א-ע"ב
וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך, ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל, והתחילו בוכין, ורבי עקיבא משחק. אמרו לו: מפני מה אתה משחק? אמר להם: ואתם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט, ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף באש ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק, ומה לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב בו: והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב: ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו, וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו'], בזכריה כתיב: עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם, עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה - הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו.
יש מצבים שבהם יש צרה, ולא רואים אור בקצה המנהרה. אבל סיפורם של רבי עקיבא וחכמים יכול ללמד אותנו דבר עצום על האופן שבו עלינו להתנהג ולחשוב בזמנים קשים.
את הלימוד העצום הזה משני הסיפורים המסיימים את מסכת מכות, לומד הרבי מליובאוויטש (לקוטי שיחות, י"ט, שבת נחמו), בהדרן ארוך ומורכב שאמר על סיום מסכת מכות.
מה בדיוק הייתה נקודת החילוק בין רבי עקיבא וחכמים?
הרבי מסביר, בהתבסס על מקורות רבים, שעצם נקודת המחלוקת ביניהם נגעה בשאלה: האם מתמקדים בהווה, או שבוחנים את ההווה לפי המצב שעתיד להיות.
רבי עקיבא מביא נבואות של נחמה, וטוען שכבר עכשיו בהווה, כאשר אני נמצא במצב של נבואות חורבן, עליי להסתכל ולבחון את המצב לפי התמונה המליאה, והתמונה המליאה כוללת את כל הנבואות שנאמרו, וממילא אם רואים שעלינו על מסלול קיום הנבואות, הרי שבסופו מחכות לנו נבואות של נחמה, וממילא לכן כבר עכשיו עלינו לצחוק.
לעומתו, סוברים חכמים שלמרות הנבואות שעתידות להיות, כרגע, ברגע זה המצב לא חיובי, ולכן עלינו להתייחס אליו בהתאם.
אבל מה הייתה הסיבה לכך שרבי עקיבא אחז בדעתו וחכמים בדעתם?
הסברו של הרבי מיוחד ומרגש כאחד.
רבי עקיבא היה אדם שהתחיל ללמוד רק בגיל ארבעים, והסיבה שהכריעה אצלו את הכף לפנות לכיוון זה, מופיעה באחד המדרשים המיוחדים המספר על טיפות המים ששחקו את האבן, טיפה אחר טיפה עד שיצרו במשך השנים את החור באבן.
לאחר שרבי עקיבא ראה שהתמדה של שנים הצליחה ליצור ת הבלתי נתפס, ולחורר אבן, הוא הבין שזה גם מה שנדרש ממנו.
לכן, דווקא רבי עקיבא היה זה שהיה מסוגל לומר לחכמים: "לו הייתי בוחן את מצבי בהווה, אז כשביקשתי להתחיל ללמוד, ולפי זה מכריע את הכף אם ללמוד או לא, לעולם לא הייתי נעשה רבי עקיבא".
דווקא המחשבה אודות מה יכול להיות איתו בעוד שנים, היא זו שהכריעה את הכף וגרמה לו להתחיל להניע את התהליך שבסופו זכה עם ישראל באחד מגדולי חכמיו.
כאשר חכמי ישראל שמעו את הדבר הזה אמרו לו בלשון הזה: "עקיבא ניחמתנו! עקיבא ניחמתנו!", וגם אנחנו נענה אחריהם ונאמר: גישתו של רבי עקיבא תנחמנו ותחזקנו בכפליים.
