לירתח רחמנא עלן ולפרוקינן
סנהדרין קה ע"א
"(יחזקאל כ, לב-לג) וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן. חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם. אמר רב נחמן: כל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן ולפרוקינן".
קשה, הכיצד מאחל רב נחמן שירתח עלינו הקב"ה בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה? וכי לקללינו בא?! הכיצד לא חשש מפתיחת פה לשטן?
אלא שבא רב נחמן רק להדגיש את המילה האחרונה - ולפרוקינן, כלומר שאת אותו ריתחא של חֵמָה שְׁפוּכָה כבר חשים ישראל היטב שבכל דור ודור, ובא רב נחמן לדרוש שהיות וכבר באה אותה חֵמָה שְׁפוּכָה, צריכה להתקיים תכף גם הסיפא של הפסוק - אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם!
ואת דרישתו זו ביסס רב נחמן על דברי עצמו בהמשך העמוד: "אמר רב נחמן: חוצפא, אפילו כלפי שמיא מהני". ורב נחמן לשיטתו, שאף שאין אמוראים חולקים על דברי התנאים, במסכת בבא מציעא דף קב ע"ב חָלַק הוא על דעות כל התנאים שבמשנה ועל דעותיהם של רבותיו שלו, ולבסוף אף נפסקה הלכה כמותו כנגד כולם. ובדרכו זו אמר לעולא במסכת חולין דף קכד ע"א: "האלהים! אם אמר לי רבי יוחנן מפומיה לא צייתנא ליה!".
