הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

תַּרְמִית הַתְּשׁוּבָה הַנִּצַּחַת

סנהדרין קה ע"א

 
"(ירמיהו ח, ה) מַדּוּעַ שׁוֹבְבָה הָעָם הַזֶּה יְרוּשָׁלִַם מְשֻׁבָה נִצַּחַת [הֶחֱזִיקוּ בַּתַּרְמִית מֵאֲנוּ לָשׁוּב], אמר רב: תשובה נצחת השיבה כנסת ישראל לנביא. אמר להן נביא לישראל: חזרו בתשובה, אבותיכם שחטאו היכן הם?
 - אמרו להן: ונביאיכם שלא חטאו, היכן הם! שנאמר (זכריה א, ה) אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה הֵם - וְהַנְּבִאִים הַלְעוֹלָם יִחְיוּ?!
 - אמר להן: אבותיכם חזרו והודו, שנאמר (זכריה א, ו) אַךְ דְּבָרַי וְחֻקַּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת עֲבָדַי הַנְּבִיאִים [הֲלוֹא הִשִּׂיגוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּשׁוּבוּ וַיֹּאמְרוּ כַּאֲשֶׁר זָמַם ה' צְבָאוֹת לַעֲשׂוֹת לָנוּ כִּדְרָכֵינוּ וּכְמַעֲלָלֵינוּ כֵּן עָשָׂה אִתָּנוּ]".

קשה, אמנם בתחילה מֵאֲנוּ לָשׁוּב ולבסוף הִשִּׂיגוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּשׁוּבוּ, אבל כיצד מתורצת בכך ה"תשובה נצחת"? הרשעים הקשו שאין ממש בתוכחה: אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה הֵם, שהרי שום חי אינו שורד אף לא צדיקים ונביאים. ואם אמנם לא תורצה ה"תשובה נצחת", כיצד זה טען הנביא מלכתחילה טענה כזו שאין בה ממש?

אלא שההשגה שאותה הִשִּׂיגוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּשׁוּבוּ, היא היא תירוץ התשובה הנצחת. כי אותה תשובה נצחת בְּתַרְמִית יסודה, ככתוב בפסוק: הֶחֱזִיקוּ בַּתַּרְמִית. כאילו החי הוא הקיים, והמת איננו. בעוד שהאמת היא להיפך, שעולם השקר העראי, כולו צֵל עוֹבֵר, עָנָן כָּלָה, רוּחַ נוֹשֶׁבֶת, אָבָק פּוֹרֵחַ, וַחֲלוֹם יָעוּף, ואילו זכרון ההולכים ומה שתיקנו בעולם, הוא הוא המציאות הנצחית הקיימת לעד.
וזהו אשר הִשִּׂיגוּ אֲבֹתֵיכֶם, שמה שהקשו בתחילה: וְהַנְּבִאִים הַלְעוֹלָם יִחְיוּ?! התשובה היא כן! כי לקחי דבריהם חיים וקיימים לעד. וזהו שכתוב: אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת עֲבָדַי הַנְּבִיאִים - כֵּן עָשָׂה! וכלשון הברכה: וְדָבָר אֶחָד מִדְּבָרֶיךָ אָחוֹר לֹא יָשׁוּב רֵיקָם.
ואילו הטענה אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה הֵם, עדין עומדת וזועקת במלוא חומרתה, מה נותר מכל חיי האדם אם לא נצלם לתיקון ולקדושה.

ונותרה קושיה נוספת לתרץ, אם כטענת הנביא "אבותיכם חזרו והודו", אזי שחזרו בתשובה ואינם ראויים לעונש כליה, וכיצד זה נטען מלכתחילה: אבותיכם שחטאו היכן הם? "אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה הֵם"? וכן אמרו בעצמם: "וּכְמַעֲלָלֵינוּ כֵּן עָשָׂה אִתָּנוּ"?
אלא שאת המציאות לאשורה הִשִּׂיגוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּשׁוּבוּ רק בעולם האמת, עת מאוחרת מדאי מלהודות ולהזדכות.