למי מועילים לומדי התורה?

הרב דב קדרון

סנהדרין צט ע"ב

בעל שו"ת אור לציון (חלק ה - באורים פרק א - דיני השוחטים אות כח) מביא את הכתוב בשו"ת מהרי"ל (סימן קצ"ד), שהאפיקורסים שאין להם חלק לעולם הבא, כגון המבזה ת"ח או מגלה פנים בתורה שלא כהלכה וכדומה, אף על פי שגדול עוונם מנשוא, מכל מקום שחיטתם כשרה אף אם לא בדקו להם סכין, מחמת שעבירות אלו קלות בעיני הבריות, ונעשה להם כהיתר. הוא נותן דוגמה ממה שאמר רב יוסף שאפיקורוס הוא אדם שלא מכיר בחשיבות של לימוד התורה, כגון אלו שאומרים: "מה הועילו לנו החכמים שלומדים לעצמם", ואפילו שוחט כשר עלול להיסחף אחר דעות כאלו ולדבר כך, ומכל מקום יש להכשיר את שחיטתו, כי דעות כוזבות אלו לא באו לו מחמת אפיקורסות ומינות, אלא מחמת השפעת דיבורי האנשים ברחוב, שמטעים אותו לחשוב ולדבר כך, וה' ירחם עליהם ויחזירם בתשובה שלימה, אך אינם נחשבים אפיקורסים לעניין לפסול שחיטתם.

היה מעשה בגאון רבי אליעזר גורדון זצ"ל, שהיה יושב ולומד אצל חמיו, שהיה מכלכל אותו, וכל הצעה לרבנות שהגיעה אל הרב, נדחתה ע"י חמיו, שביקש שימשיך וילמד בביתו. החותנת התנגדה לכך וביקשה שייעתר לאחת מההזמנות לכהן כרב. "עד מתי נחזיק אותו? "שאלה. ענה לה הבעל: "אני לא יודע מי מחזיק את מי, אני אותו, או הוא אותי...". משגבר לחצה של האשה, ניגש הבעל אל החתן ואמר לו שאולי לטובתו מוטב שייעתר לאחת ההזמנות... "אין בעיה" ענה הרב, "את ההצעה הבאה שתגיע - אקח". וכך היה. הגיעה הצעה מהעיר טלז. ביום המיועד הגיעו עגלות מטלז להובילו לשם ומיד עם יציאתם השיגם רוכב על סוס ובישר להם שהחותן נפטר... בעת הלוויה ביקשה האשה לומר מספר מילים: "אני רוצה לבקש סליחה מבעלי, אני רצחתי אותו! כל הזמן הוא אמר לי שלא הוא מחזיק את החתן שישב ולמד, אלא החתן מחזיק אותו... והוא צדק"...