חמשה תלמידים
סנהדרין מג ע"א
"תָּנוּ רַבָּנַן חֲמִשָּׁה תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְיֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי, מַתַּאי נַקַּאי נֶצֶר וּבוּנִי וְתוֹדָה.
אַתְיוּהּ לְמַתַּי, אֲמַר לְהוּ 'מַתַּי יֵהָרֵג?! הָכְתִיב מַתַּי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים! אָמְרוּ לוֹ, אִין מַתַּי יֵהָרֵג, דִּכְתִיב מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמו.
אַתְיוּהּ לְנַקַּאי, אֲמַר לְהוּ 'נַקַּאי יֵהָרֵג?! הָכְתִיב וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג! אָמְרוּ לוֹ, אִין נַקַּאי יֵהָרֵג, דִּכְתִיב בַּמִּסְתָּרִים יַהֲרֹג נָקִי.
אַתְיוּהּ לְנֶצֶר, אָמַר, נֶצֶר יֵהָרֵג?! הָכְתִיב וְנֵצֶר מִשׇּׁרָשָׁיו יִפְרֶה! אָמְרוּ לוֹ, אִין נֶצֶר יֵהָרֵג דִּכְתִיב וְאַתָּה הׇשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב.
אַתְיוּהּ לְבוּנִי, אָמַר בּוּנִי יֵהָרֵג?! הָכְתִיב בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל! אָמְרוּ לוֹ, אִין בּוּנִי יֵהָרֵג דִּכְתִיב הִנֵּה אָנֹכִי הוֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ.
אַתְיוּהּ לְתוֹדָה, אָמַר תּוֹדָה יֵהָרֵג?! הָכְתִיב מִזְמוֹר לְתוֹדָה! אָמְרוּ לוֹ, אִין תּוֹדָה יֵהָרֵג דִּכְתִיב זוֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי".
טענת התלמידים היתה שהכתובים מרמזים על דבר טוב שיש בהם, שהרי מפרסמים הם בקרב העמים את אמונת ה' וכתבי הקודש, כדברי הרמב"ם והראי"ה.
ותשובתם היתה שאף על פי כן, דין מעוות התורה לההרג.
