מבט על / רפי זברגר
עבודה זרה סא ע''א
נלמד את הרישא של המשנה בדף שלנו:
המטהר יינו של עובד כוכבים ונותנו ברשותו (ובבית) הפתוח לרשות הרבים, בעיר שיש בה עובדי כוכבים וישראלים – מותר.
אם אדם מכין יין של עכו''ם בטהרה, הרי שיש מספר דרישות כדי להתיר את היין לשתייה:
1. הבית פתוח לרשות הרבים, כך שהרבים יכולים לראות מבחוץ את הכד עם היין
2. בעיר יש גם גויים וגם יהודים, כך שהגוי בעל הבית יפחד שיהודים יראו דרך הפתח שהוא נוגע בכד היין.
בעיר שכולה עובדי כוכבים - אסור עד שישב ומשמר.
אבל אם זו עיר שיש בה רק גויים, אין הוא מפחד שיראוהו, ולכן היין אסור בשתייה, שמא נגע הגוי והפכו ליין נסך.
אבל אם היהודי הושיב מול פתח הבית שומר – הרי הגוי מפחד שיראוהו נוגע ואז היין מותר.
ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר, אע"פ שהוא יוצא ונכנס מותר.
המשנה מרחיבה את הדין הקודם ופוסקת שאפילו אם השומר לא יושב שם כל הזמן, אלא בא לעיתים, הרי שהגוי כבר פוחד בכל רגע שיבוא ויראהו נוגע בכד, לכן הגוי יימנע מלגעת והיין מותר.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: רשות עובדי כוכבים אחת היא.
בגמרא יש מחלוקת האם רבי שמעון בא להקל או להחמיר, ולא נדון בכך.
הנושא
בעיר שכולה עובדי כוכבים נמי, והאיכא רוכלין המחזירין בעיירות.
מקשה הגמרא על הדין השני במשנה (שם פסקנו שאם מדובר בעיר שכולה עובדי כוכבים, אין הגוי חושש לגעת ביין ולכן הוא נאסר): והרי ישנם רוכלים יהודים המסתובבים בעיר לצרכי מסחר, ולכאורה בעל הבית הגוי צריך היה לפחד גם מהם, ומכוח זה לא לגעת בכד, והיא אמורה להיות מותרת (גם בעיר שכולה גויים)!
אמר שמואל: בעיר שיש לה דלתים ובריח.
מעמיד שמואל את המשנה בעיר שיש לה חומה עם דלת ובריח, הנפתחת בזמנים מאוד מוגדרים. לכן, סובר שמואל כי בעל הבית לא יחשוש ממבטם של הרוכלים לתוך ביתו, כיוון שהוא מודע לשעות בהם נמצאים הרוכלים, ובשעות אחרות הוא יוכל לגעת בכד היין, ולכן הוא נאסר.
אמר רב יוסף – רב יוסף מוסיף עוד שלושה מצבים בהם הגוי יחשוש ממבט היהודי ולכן לא יגע בכד:
1. וחלון כרשות הרבים דמי
גם אם אין דלת אלא חלון הפונה לכיוון פתח הבית (ומשם אפשר לראות את הכד), הרי שאפשר לראות דרכו אם הגוי יגע בכד, ולכן הגוי חושש ולא יגע והיין מותר.
2. ואשפה כרשות הרבים דמי
אשפה המונחת לפני הפתח שאנשים רגילים לעלות עליה נחשבת גם כמקום אפשרי לצפייה לתוך הבית, ולכן היין יהיה מותר
3. ודיקלא כרשות הרבים דמי
וגם דקל אשר מתפסים עליו לקטוף פירות נחשב כמקום צפייה ומתיר את היין.
פסיק רישיה, פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אסר וחד שרי.
אם הדקל נקצץ בראשו ואין לו פירות יותר, באנו למחלוקת רב אחא ורבינא, אחד אוסר את היין והשני מתירו (לא ידוע מי אמר מה)
מאן דאסר - למה ליה דסליק התם?
האוסר סובר כי אין מה לעלות על עץ דקל מקוצץ, ולכן הגוי אינו חושש ועלול לגעת בכד, ולכן היין נאסר.
ומאן דשרי - זימנא דאבדה ליה בהמה וסליק לעיוני בתרה:
המתיר את היין סובר כי בכל אופן יש מקרים בהם היהודי יטפס על העץ, במקרה שאבדה לו בהמה ואין הוא יודע להיכן הלכה. עולה הוא למעלה כדי לראות ''מבט על'' את כל השטח, בתקווה למצוא את הבהמה האבודה. לכן, בכל אופן הגוי יחשוש ולא יגע בכד ועקב כך מתירים ליהודי לשתות מן היין.
מהו המסר?
למדנו כי פעמים אדם ''עולה למעלה'' כדי לראות את הדברים במבט על. בגמרא מדובר ממש בעלייה פיזית על עץ הדקל שראשו נקצץ, אך במקרים אחרים מדובר בעלייה רעיונית ומחשבתית. אדם נמצא רוב שעות היום במקום הספציפי שבו הוא שוהה, ולא רואה את המכלול, לא מביט במבט רחב ועמוק יותר. עלייה למבט הרחב נותנת פרספקטיבה רחבה יותר ומה שרואים משם (מלמעלה) לא רואים מכאן (מלמטה, ''מהחיים הרגילים'').
גם בעולם החינוך מומלץ לא לבחון כל מצב לפי מה שרואים עינינו ברגע זה בלבד, אלא להבין את המכלול של האירוע, ולפעמים כדאי להבין גם את הרקע והמניעים הפנימיים המניעים את האדם לנהוג בדרך מסוימת.
למשל, אנו מגיעים הביתה ורואים שני ילדים רבים זה עם זה, ופעמים אף מכים אחד את השני. ניתן לבחון את המצב העכשווי ולנסות להפריד ביניהם מיד עם כניסתנו הביתה, אך ניתן לנסות לעצור ושאול מה הרקע ומה קרה לפני כן. האם מישהו הציק או הכאיב לרעהו, או אולי אחד ניסה לבצע פעולה והשני מנע אותו וכן הלאה על זה הדרך.
להשתדל לא להיכנס ללחץ או לכעס, אלא לפעול בנחת וב''מבט על''. לנסות להבין את הרקע למריבה, להשתדל להרגיע ולתת לכל אחד יחס מבין ומכבד.
המאמר לע''נ אבי מורי ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, ולע''נ חמי משה בן רבקה
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]
