תפילה עם נשק בבית כנסת
הרב דב קדרון
סנהדרין פב ע"א
במעשה של פינחס נאמר (במדבר כה,ז): "וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ", "העדה" זו סנהדרין, וממה שנאמר שרק לאחר שקם ממושב הסנהדרין לקח רומח בידו לומדים שאין נכנסים בכלי זיין לבית המדרש.
מהר"ץ חיות מעיר שהבית יוסף (או"ח סימן קנא) והשולחן ערוך (קנב,ב) מביאים את דברי האורחות חיים שאין נכנסים לבית הכנסת בסכין ארוך, והטעם הוא שסכין מקצר ימיו של אדם, ואילו בית הכנסת הוא מקום שבו בזכות התפילה מאריכים ימיו של אדם, ואין מכניסים אותו כדי שלא יאריך המקצר על המאריך. וכאן יש מקור להלכה זו בגמרא.
כיום יש צורך לחיילים לשאת עמם כלי נשק, ואסור להם להשאירו בלי השגחה, ופוסקי זמננו התייחסו למצב בו חייל רוצה להתפלל בבית כנסת וצריך להיכנס עם הנשק.
הגר"ע יוסף זצ"ל (שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן יח) פסק:
נכון ורצוי מאוד שהחייל הנכנס לבית הכנסת להתפלל יכסה את נשקו תחת בגדיו, ולא יראה החוצה. ואם אי אפשר לו לכסותו, כגון רובה וכדומה, ויש צורך שישא נשקו עמו בגלל סיבה בטחונית וכיוצא בזה, יש להקל להיכנס עם הנשק לבית הכנסת לתפלה.
כיוצא בזה פסק גם בעל שו"ת ציץ אליעזר (חלק י סימן יח) שבמצב חירום מותר להתפלל עם נשק בבית הכנסת, ורק יש להשתדל להסירו מעליו ולשים בסמוך לו ולכסותו, אם אפשר, או לכסות בבגד עליון או בטלית כשהם עליו.
