הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי
סנהדרין פח ע"ב
בתלמוד בבלי (סנהדרין פח, ב) נאמר:
"משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן - רבו מחלוקת בישראל, ונעשית תורה כשתי תורות".
בתלמוד ירושלמי (חגיגה ב, ב) הלשון שונה:
"משרבו תלמידי ב"ש ותלמידי ב"ה ולא שימשו את רביהן כל צורכן ורבו המחלוקת בישראל ונחלקו לשתי כתות אלו מטמאין ואלו מטהרין ועוד אינה עתידה לחזור למקומה עד שיבוא בן דוד".
העלי תמר מבאר בצורה נפלאה את הירושלמי:
בירושלמי כאן הושם הדגש על נקודה מרכזית ונחלקו לשני כתות, כלומר לשתי מפלגות או שני בתים, ולפיכך נשארו במחלוקתם אלו מטמאים ואלו מטהרים, ועוד אינה עתידה הלכה לחזור למקומה שתפול ההכרעה הסופית ע"י הרוב, וכמ"ש בסנהדרין בבבלי ובירושלמי שם, ועוד אינה עתידה לחזור למקומה עד שיבא בן דוד, שכן כל זמן שחכמי ישראל אינם מחולקים לשתי מפלגות אלא כולם מאוחדים בבית מדרש אחד אף שחילוקי הדעות מרובים והויכוחים מתנהלים בחריפות, הרי כבר אמרו חז"ל כי ידברו את אויבים בשער ואת והב בסופה כמ"ש בקידושין ל"א, שכן בסופו של דבר תתקיים ההחלטה עפ"י הרוב וההלכה נקבעת עפ"י תורה אחת, אבל בזמן שהם נחלקים לשתי כתות או לשתי מפלגות אין תרופה למחלוקת, שכן אפילו אם חכם גדול ירצה לחזור מדעתו ולהסכים לרוב, משמעת ודעת מפלגתו עומדת לו לשטן על דרכו, ואין תקוה שעתידה ההלכה המאוחדת לחזור למקומה עד שיבא בן דוד. ועל צרה זאת שנחלקו חכמי ישראל לשתי כתות או מפלגות שעי"ז נמנע תרופה להמחלוקת, גזרו רז"ל תענית בסופו כמ"ש במג"ת בתשעה באדר גזרו תענית על שנחלקו ב"ש וב"ה זה על זה.
