לא על חנם פיזר את מעותיו
עבודה זרה לט ע"א
"רב הונא בר מניומי זבן תכילתא מאנשי דביתיה דרב עמרם חסידא,
אתא לקמיה דרב יוסף, לא הוה בידיה,
פגע ביה חנן חייטא, א"ל: יוסף עניא מנא ליה? בדידי הוה עובדא, דזביני תכילתא מאנשי דביתיה דרבנאה אחוה דר' חייא בר אבא, ואתאי לקמיה דרב מתנא, לא הוה בידיה, אתאי לקמיה דרב יהודה מהגרוניא, אמר לי: נפלת ליד, הכי אמר שמואל: אשת חבר הרי היא כחבר".
צריך ביאור,
א. מדוע מכנה חנן חייטא את רב יוסף בביטוי המזלזל לכאורה 'יוסף עניא'?
ב. הכיצד נתגאה רב יהודה מהגרוניא ואמר 'נפלת ליד', ופירש רש"י: "נפלת ליד - נפלת לידי כלומר עכשיו אתה צריך לי",
והרי רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפּוֹר בָּהֶם. וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר, וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף. הָא לָמַדְתָּ, כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה, נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. מסכת אבות פרק ד משנה ה.
ג. מה הרבותא בכך שידעו הלכה זו, והלא בהמשך הגמרא כאן ובבכורות מובאת ברייתא שכבר לרבי מאיר ורבי יהודה היה פשוט שאשת חבר ובתו נותרות במעלתן גם לאחר פטירת החבר.
אלא יש לפרש שכאן היתה זו שאלה מיוחדת. כי מחיר התכלת היה מרקיע שחקים, והיו זמנים שמחיר התכלת היה ארבעת מונים ממחיר הזהב שבאותו משקל.
ולא היה ברור שאנשי ביתו של החסיד יהיו נאמנים גם במקום נסיון גדול כזה.
ובדברי רבי מאיר ורבי יהודה אין ראיה שגם בתכלת יהיה הדין כן.
ורק המשפט "אשת חבר הרי היא כחבר" מורה שהיא כחבר ממש, כלומר לכל דבר וענין.
ולכן כינהו 'יוסף עניא', כדי לומר שרב יוסף שהיה עני כפשוטו בודאי לא אירע לו מעשה כזה של קניית תכלת כמותי, ולכן אינו בקי בזה.
ופירוש "נפלת ליד" שזכית ונפל לידך מעשה כזה, והלכה זו, בזכות שהשקעת את מיטב ממונך במצוה זו!
ודומה לכך סיפר רבנו הקדוש בשבחו של בן אלעשה במסכתות סנהדרין דף כב ע"ב ונדרים דף נא ע"א:
"תניא, רבי אומר: לא על חנם פיזר בן אלעשה את מעותיו, אלא כדי להראות בו תספורת של כהן גדול".
