מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

שליח ששינה משליחותו וגרם רווח

הרב צבי שפיץ

בבא קמא קב ע"ב

שאלה א:
ראובן מתעסק לפרנסתו בקניית ומכירת מניות. פעם אחת הוצרך להעדר מעבודתו למשך שבועיים, ולכן ביקש משמעון חבירו שגם מתעסק בתחום הזה, שיקנה עבורו [מכספי ראובן] מניות של חברה מסוימת בסך מליון שקל. שמעון שסבר שלטובת ראובן עדיף שיקנה עבורו מניות מחברה אחרת, קנה מכספי ראובן מניות של החברה השניה. כעבור שבועיים התברר ששמעון צדק, והמניות שקנה עבור חבירו הרוויחו מאה אלף שקל, ואילו המניות של החברה הראשונה שהתבקש לקנות, לא הרוויחו מאומה.
האם מגיע לשמעון חלק מהרווחים שנגרמו מחמת השינוי שעשה?
שאלה ב:
ראובן סוחר באתרוגים שלח את שמעון חבירו למכור עשרה אתרוגים מהודרים ונאים במיוחד, במקום מסוים בו גרים תלמידי חכמים יראי שמים שמהדרים במצוות, במחיר של אלף וחמש מאות שקל לאתרוג.
לאחר שקיבל שמעון את האתרוגים, נודע לו שבאיזור מסוים בירושלים מתארחים אורחים רבים שבאו מארצות הברית לחג הסוכות, והם ישלמו לו על כל אתרוג כזה גם שלושת אלפים שקל. ואכן נסע לאותו מקום בירושלים, והצליח למכור שם כל אתרוג בשלושת אלפים שקל. כך שבסך הכל הרוויח ממכירתם שלושים אלף שקל, שחמש עשרה אלף שקל מתוכם הגיעו בגלל השינוי שעשה בשליחותו.
האם מגיע לשמעון השליח חלק מהרווחים שנגרמו מחמת השינוי שעשה?

תשובה:
א. בנידון שתי השאלות, אם היה נגרם לראובן הפסד ממון מחמת השינוי שעשה שמעון בשליחותו – שמעון היה חייב לשלם לו מכספו את כל ההפסד שגרם.
ב. אולם אם נגרם רווח כספי בגלל השינוי שעשה שמעון, כפי שקרה בשתי השאלות דנן, לדעת רוב רבותינו הראשונים והפוסקים – כל הרווח שייך לראובן המשלח בלבד. מאחר והוא נעשה מכספי המשלח. וגם שמעון השליח קנה את המניות או מכר את האתרוגים לתועלת המשלח בלבד, ולא עבור עצמו.
אולם ישנם שלושה מרבותינו הראשונים שסוברים, שמגיע לשמעון השליח מחצית מהרווח שנגרם מחמת מעשיו. ולכן הכריע רבינו הש"ך (חו"מ סי' קפג, ס"ק י) – שיכול המוחזק בממון לומר קים לי כמותם.
לפיכך בנידון השאלה הראשונה, היות והמניות נקנו על שם ראובן המשלח, נמצא שהוא מוחזק בהם – וממילא כל הרווח שייך לו בלבד.
אולם בנידון השאלה השניה, במקרה ששמעון השליח עדין מוחזק בכסף שקיבל עבור מכירת האתרוגים – יכול להחזיק ברשותו שבעת אלפים וחמש מאות שקל, שזה מחצית מהרווח הנוסף שנגרם מחמתו. ואת היתרה בסך עשרים ושנים אלף וחמש מאות שקל יתן לראובן.

מקורות:
המקור שהרווח מחמת השינוי צריך להיות למשלח בלבד
כתוב בגמ' בב"ק (קב:) לפי פירוש רוב רבותינו הראשונים (רש"י ד"ה ליקח, תוס' ד"ה דהא, הרי"ף שם, הרמב"ם שלוחין פ"א ה, הרא"ש שם, הטור, השו"ע, והרמ"א חו"מ סי' קפג, ה') שלשיטת רבי יהודה שהלכה כמותו, אם אדם שולח שליח עם כסף כדי שיקנה עבורו חיטים, והשליח שינה וקנה עם כספי המשלח שעורים, אם נגרם מחמת כך הפסד למשלח – השליח ששינה ישלם זאת מכספו. כי המשלח טוען שעבור שינוי זה לא שלחתי אותך. וכלשון חז"ל: לתקוני שלחתיך – ולא לעוותי. נמצא שאתה זה שהזקת למעותי ע"י הסחורה שקנית עמם בניגוד לרצוני. אולם אם נגרם רווח מחמת השינוי שעשה השליח – אם הם היו שותפים במעות או בעיסקה הזאת – הרווח מתחלק באופן שווה ביניהם. ואם השליח קנה זאת עבור המשלח – הרווח שייך למשלח בלבד. כי השליח קנה את הסחורה עבור המשלח ולטובתו בלבד.
הרווח למשלח, גם כשהשינוי רק במקום מכירת הסחורה
והוסיף שם הרמ"א בשם הטור, ורבינו ירוחם, שדין זה קיים - אפילו אם השליח מכר את סחורתו של המשלח במקום שונה ממה שנשלח על ידו למכור, שהמשלח אמר לו למוכרה במקום מסוים, והשליח מכרה במקום אחר. שגם באופן הזה אם נגרם מחמת שינוי המקום הפסד כספי – השליח ישלם זאת, למרות שהתכוון בשינוי המקום לטובת המשלח. אולם אם בגלל השינוי נמכרה הסחורה במקום השני במחיר גבוה יותר – הרווח שייך למשלח בלבד. ואם הם היו שותפים בסחורה – הרווח שייך לשניהם, כמבואר שם בש"ך (ס"ק יא) וע"ש.
דעת מקצת רבותינו הראשונים, שהשליח והמשלח יתחלקו ברווח
אמנם הש"ך שם (ס"ק י) הביא שדעת רבותינו: המתיבות, בעל העיטור, והרא"ה. ולדעת הש"ך כך גם נראה בגמ' בב"ק (קב:), שאם נגרם רווח ממוני מחמת השינוי, היות והוא נגרם מחמת מעשיו של השליח בלבד – הם נחשבים כשותפים ברווח, והשליח יקבל מחצית מהרווח שגרם. ולכן כתב שם הש"ך, שאם מעות הרווח יהיו בידי השליח – יוכל לומר קים לי כדעת ראשונים אלו, וישמור אצלו מחצית מהרווח שנגרם מחמתו.
המקור להכרעתם של אותם ראשונים
והנה אותם שלושת הראשונים למדו זאת מהמבואר בגמ' בכתובות (צח:) שנפסקה שם בשו"ע (בסעיף ו), שאם אדם שלח שליח עם כסף שיקנה עבורו סחורה שיש לה מחיר קבוע בשוק. כגון: קילו ירק מסוים או סוג קטניות מסוים, והמוכר הוסיף מעצמו על המקח ונתן במתנה לשליח עוד מאה גר', שמבואר שם בגמ', שהמשלח והשליח יתחלקו בשווה ברווח. מאחר ולדעת רוב הראשונים [למעט רש"י, והרמב"ן] אמרו חז"ל, שהמוכר הוסיף את הרווח בגלל השילוב של כספו של המשלח שגרם לקניית קילו מהסחורה, וכן בגלל קשרי המוכר עם השליח או הפצרתו של השליח על המוכר לקבל את התוספת. ולכן נעשו המשלח והשליח שותפים בהשגת הרווח, ויתחלקו בו באופן שווה.
ולפי זה טוענים אותם ראשונים, שגם בנידון הגמ' בב"ק (שם) צריך להיות אותו הדין. וממילא כך גם צריך להיות לדעתם גם בנידון שתי השאלות דנן, שמכיון שהרווח נגרם ע"י כספו או סחורתו של המשלח, וכן מחמת מעשיו של השליח שגרם בשינוי שעשה לרווח, לפיכך שניהם שותפים ברווח, ויתחלקו בו באופן שווה.
ביאור החילוק בין המקרים, לדעת רוב רבותינו הראשונים
ואולי ניתן לבאר את דעתם של רוב רבותינו הראשונים והפוסקים שחלקו עליהם, וחילקו בין המקרים. שכאשר השליח קונה בכספו של המשלח או מוכר את סחורת המשלח רק למען המשלח ולא בשביל עצמו. נמצא שהקנין שעשה השליח היה עבור המשלח בלבד, כי יד השליח – כיד המשלח, ועל דעת כן קנה או מכר, שהרווח ממעות המשלח יגיע לבעליו בלבד, ולכן רק הוא זכה בכל הרווח, כמבואר גם בסמ"ע (סי' קעו, ס"ק לז).
משא"כ כאשר אדם אחר נותן מרצונו תוספת מהממון שלו בתור מתנה בגלל העיסקה שנעשתה ע"י השליח, במקרה זה אמרו חז"ל, היות וגם המשלח עם כספו, וגם השליח מחמת עבודתו וקשריו עם המוכר גרמו לקבלת המתנה – הם שותפים בה ויתחלקו בה בשווה. כי המתנה היא דבר נוסף מעבר לעיסקה שהתבקש השליח לעשות עם הכסף של המשלח, והיא ניתנה ע"י אדם אחר, על פי שיקוליו להעניק מתנה מכספו הפרטי שלא היה מחויב בה. ולכן הבעלות עליה תלויה מה היתה כוונת המוכר כשנתנה [לדעת רש"י]. או מה גרם למוכר לתת אותה [לדעת שאר הראשונים]. אבל זה לא קשור כלל למעשה הקנין שעשה השליח עבור המשלח. לפיכך מוסיף שם הקצות (ס"ק ז) שאם המוכר שנתן את המתנה יאמר בפירוש לשליח, שנותן זאת עבור המשלח בלבד – ודאי שרק המשלח זכה בה, והמוכר עשה את השליח רק כהיכי תמצי להעביר באמצעותו את המתנה למשלח. כי במקרה הזה גילה בדעתו שאינו נותנה בגלל השליח. ולדעת הקצות שם, הוא הדין יהיה אם יאמר המוכר שנותן את המתנה שהוסיף לשליח בלבד, וכפי שנקט שם גם הרמ"א, ודלא כדעת הש"ך שם (ס"ק יב) שסובר שעדיין הם נשארו שותפים במתנה, כי למעשה ברור לחז"ל שגם כספו של המשלח גרם לקבלת המתנה.