סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים


הריגה באמצעות שמים

עבודה זרה לח ע"ב

 
"ר' חייא פרוואה איקלע לבי ריש גלותא, אמרו ליה: ביצה צלויה מאי?
אמר להו: חזקיה ובר קפרא שרו, ור' יוחנן אסר, ואין דבריו של אחד במקום שנים.
אמר להו רב זביד: לא תציתו ליה, הכי אמר אביי: הלכתא כוותיה דרבי יוחנן.
אשקיוהו נגוטא דחלא ונח נפשיה
".

פירש רש"י:
"אשקיה - אשקיוהו לרב זביד. נגוטא דחלא - הנך דבי ריש גלותא דלא הוו מעלו משום דאחמיר עלייהו".

ואכן במסכת גיטין דף סז ע"ב הוכיח רב ששת שהם חשודים על אבר מן החי, ולבסוף הם ניסו אף להמיתו.
במסכת עירובין דף יא ע"ב הם אסרו את שליחו של רב ששת.
במסכת שבת דף נה ע"א דרש רבי זירא מרבי סימון שיוכיח אותם על מעלליהם.
ובמסכת בבא בתרא דף לו ע"א אמרו שאין לאנשי ריש גלותא חזקה, מפני שהם בעלי זרוע. רמב"ם.

ועדיין דחוק, הרי רב זביד היה ראש ישיבת פומבדיתא (אגרת רש"ג), ולא מצינו שיהיו עד כדי כך רשעים ועוד כלפי ראש הישיבה, והוא לא התגרה בהם ממש כמו רב ששת.
ועוד קשה, סוף סוף למה נענש משמים כך?

אלא שרש"י גרס 'אשקיה' בלשון יחיד, כך הוא העתיק בדיבור המתחיל. אמנם הוא פירש שהכוונה שהם השקוהו, אבל פשטות הלשון מורה שאחד האמוראים השקה את רעהו, ונראה שרב זביד השקה את ר' חייא פרוואה שהרי היה ראש ישיבה והיה לו כח לכוף את ר' חייא פרוואה לשתות.
ולפירוש זה תמוה, וכי מפני שפסק להקל ימות? מה גם שיש צדק בדבריו, הרי הכלל הוא שבמחלוקת בדבריהם הלוך אחר המקל. וגם דבריו צודקים, הרי ככלל אחרי רבים להטות!

עוד קשה, אמנם חומץ הוא משקה חריף אבל אין רגילות למות משתיית כוס אחת ממנו.

אלא יש לפרש שר' חייא פרוואה עשה שלא כדין, שכן לא היה חכם מפורסם והוא מוזכר רק בסוגייתנו. ולא היה לו להורות הלכה בפני רב זביד שהיה ראש ישיבה בפומבדיתא, וידע כיצד נפסקה הלכה במחלוקת זו.
והמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. מסכתות ברכות דף לא ע"ב ועירובין דף סג ע"א.
ואף שאינו חייב מיתה בידי אדם, כעין זה מצינו במשנה במסכת סנהדרין דף פא ע"ב שמי שחייב מיתה אך אין ביד בית דין להמיתו, מכניסין אותו לכיפה, ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ. ולא שממיתין אותו במיתה אחרת, אלא שהוא זה הממית את עצמו בידי שמים, אם אוכל באופן הממית.

ודומה לכך ממש אמרו במסכת שבת דף ל ע"ב:
"דההוא דאתא לקמיה דרבי, אמר ליה: אשתך אשתי ובניך בני. אמר ליה: רצונך שתשתה כוס של יין? שתה ופקע.
ההוא דאתא לקמיה דרבי חייא, אמר ליה: אמך אשתי ואתה בני. אמר ליה: רצונך שתשתה כוס של יין? שתה ופקע".
לא שהרגום משום כך, אלא שרק השקום דבר חריף, ומן השמים הרגום באמצעות זה, כיון שהיו חייבים.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר