תפילה לפני אכילת חמץ בפסח
הרב דב קדרון
סנהדרין עד ע"א
על כל התורה נאמר (ויקרא יח,ה): "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם", ומהמילים "וחי בהם" לומד רבי ישמעאל שפיקוח נפש דוחה את כל התורה, לכן אם יש לאדם ברירה לעבור עבירה או למות – עליו לעבור את העבירה (כמובן חוץ ממה שנאמר לגביו "ייהרג ואל יעבור").
בבית מורשת השואה והמרד, בקיבוץ לוחמי הגטאות בגליל, יש פיסת נייר מוצהבת שנכתבה באותיות רש"י על ידי הרבנים במחנה ברגן בלזן בערב חג הפסח, כאשר יהודי המחנה הוכרחו לאכול חמץ, והמדקדקים במצווה עמדו לצום, החליטו הרבנים כי מפני פיקוח נפש מותר לאכול חמץ, וחיברו את התפלה הבאה:
"לפני אכילת חמץ יאמר בכוונת הלב: אבינו שבשמים הנה גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ולחוג את חג הפסח באכילת מצה ובשמירת איסור חמץ, אך על זאת דאבה לבנו שהשעבוד מעכב אותנו ואנחנו נמצאים בסכנת נפשות. הננו מוכנים ומזומנים לקיים מצוותך וחי בהם ולא שימות בהם וליזהר מאזהרה הזהר לך ושמור נפשך מאד, ועל כן תפלתנו שתחיינו ותקיימנו ותגאלינו במהרה לשמור חוקך ולעשות רצונך ולעבדך בלבב שלם אמן".
מאידך, במצב שבו יש מצווה על יהודי למסור את נפשו על קידוש השם, כדי לא לעבור אחת משלוש העבירות החמורות, זהו דווקא בפרהסיא בפני עשרה יהודים. הגאון המפורסם הרב מנחם זמבא הי"ד (נדפס בחי' הגרמ"ז - סי' נ"ד) אמר שמכאן יש להוכיח שהמושג של "קידוש השם" אינו לקדש את השם לעיני הגויים, אלא קידוש השם עיקרו הוא לעיני וכלפי ישראל עצמם, ולא לעיני העמים, לקדש שם שמים בתוכנו ובקרבנו.
