דוגמה אישית
סנהדרין סז ע"א
"האומר אעבוד, אלך ואעבוד, נלך ונעבוד".
קשה הכיצד אמירת אעבוד נחשבת להסתה? הרי רק מְסַפֵּר הוא את כוונותיו, וכל אחד יעשה כראות עיניו!
ועוד קשה מנלן זאת, הרי בפסוק נזכר רק לשון נלך ונעבוד: (דברים יג, ז) כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ... לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה.
אלא שאמרו בתוספתא מסכת דמאי פרק ה:
"מעשה שנכנסו רבותינו לעיירות של כותים שעל יד הדרך הביאו לפניהם ירק קפץ רבי עקיבא ועישרן ודאי. אמר לו רבן גמליאל היאך מלאך ליבך לעבור על דברי חביריך?! או, מי נתן לך רשות לעשר?! אמר לו, וכי הלכה קבעתי בישראל?! רק ירק שלי עישרתי! אמר לו תדע שקבעתה הלכה בישראל שעישרתה ירק שלך! וכשבא רבן גמליאל ביניהם עשה תבואה וקיטנית שלהן דמאי ושאר כל פירותיהם וודאי, וכשחזר רבן שמעון בן גמליאל ביניהם ראה שנתקלקלו ועשו כל פירותיהן ודאי".
הוי אומר שחיקוי הוא טבע האדם - תופעת הָעֵדֶר. ולפיכך דוגמא אישית כמותה כהוראה למעשה, ואמירת אלך כמותה כאמירת נלך.
