הבעל ואשתו, השפעה הדדית
עבודה זרה לו ע"ב
"דאורייתא עובד כוכבים הבא על בת ישראל, דמשכה בתריה, אבל ישראל הבא על העובדת כוכבים לא, ואתו אינהו גזור אפילו ישראל הבא על העובדת כוכבים".
לדברי הגמרא בכח הבעל להשפיע על האשה יותר מאשר יכולת האשה להשפיע על בעלה.
גם בהמשך הסוגיה אין הגמרא חוזרת בה מקביעה זו.
כמו כן מתואר במסכת בכורות דף ל ע"ב ובמסכת עבודה זרה דף לט ע"א:
"רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: מעשה באשה אחת שנשאת לחבר - והיתה קומעת {קושרת} לו תפילין על ידו, נשאת לעם הארץ - והיתה קושרת לו קשרי מוכס על ידו".
אותה אשה היתה נמשכת אחר בעלה, בין לטוב בין למוטב. וממנה למדו כלל לסתם נשים.
וקשה,
הרי אמרו בבראשית רבה פרשת בראשית פרשה יז סימן ז:
"מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת ולא העמידו בנים זה מזה, אמרו אין אנו מועילין להקב"ה כלום, עמדו וגרשו זה את זה, הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע, הלכה זו ונישאת לרשע ועשתה אותו צדיק, הוי שהכל מן האשה".
הכיצד למדו כלל שהכל מן האשה, היפך מדברי הגמרות?
אלא צריך לפרש את דברי המדרש, שהוכיחו מאותו מעשה שקיים חשש ממשי שהאיש יימשך אחר אשתו, למרות שדרך כלל האיש משפיע יותר. ולשון "הכל מן האשה" אין פירושה שכל מעשי אדם תלויים רק באשתו, הרי ודאי שאינו כן, אלא שבכל אדם קיימת השפעה מסויימת מאשתו, ואין להתעלם מכך. ואפילו החכם מכל אדם נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ, מלכים א' יא, ד.
ואפשר שמשום חשש זה אמרו בסוגייתנו "אתו אינהו גזור אפילו ישראל הבא על העובדת כוכבים", למרות שדאורייתא נאסר רק עובד כוכבים הבא על בת ישראל, כיון שלרוב איהי משכה בתריה.
