לגלות לבניו קץ הימין
פסחים נו ע"א
"ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד - כך אין בלבנו אלא אחד".
פירש המהרש"א בחדושי אגדות:
"אמרו שנסתלקה ממנו שכינה כדי שלא יבא לגלות קץ הימין כמו שכתוב גם בדניאל (יב, ד) סְתֹם הַדְּבָרִים וַחֲתֹם וגו' אבל הוא חשב מטעם אחר שנסתלקה ממנו השכינה דשמא יש פסול במטתו".
ותמוה, כיון שידע והכיר יעקב את הקץ ואף ביקש כבר לגלותו גם לבניו, הכיצד לא ידע והכיר בבניו שלפניו שאין בהם פסול ולבם לשמים?
אלא ודאי שידע גם ידע שאין בלבם אלא אחד, אולם יחוד זה - צָפוּן היה עדיין רק בעומק לבם. ולכן "ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין" כלומר לגרום לכך שיהיה גלוי וידוע נהיר וברור בפרהסיא שה' אחד ושמו אחד. מהו שמו - התגלותו בקרב ישראל, ולפיכך צריכים ישראל גם הם להיות אחודים יחד, כי אימתי: וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ? כאשר: בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם – כאשר: יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל (דברים לג, ה). וכדי שיהיה הדבר גלוי וידוע, מוכר מופנם ומוחצן, צריכים הם להכריז זאת בקול אחד כולם יחד. ואף בזמן הגלות, כאשר מחלוקות קורעות את ישראל, עדיין קיים והומה קץ הימין הזה בלבותם פנימה, בחשאי.
