המגביה יד על חברו
הרב דב קדרון
סנהדרין נח ע"ב
אמר ריש לקיש: המגביה ידו על חבירו, אף על פי שלא הכהו - נקרא רשע, שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך, למה הכית לא נאמר, אלא למה תכה, אף על פי שלא הכהו נקרא רשע.
עניין זה בא לידי ביטוי גם בהלכה, כפי שפוסק השולחן ערוך (חו"מ תכ,א):
אסור לאדם להכות חבירו; ואם הכהו עובר בלאו, שנאמר: פן יוסיף (דברים כה,ג). ואם הקפידה תורה בהכאת רשע שלא להכותו יותר על רשעו, קל וחומר בהכאת צדיק. והמרים יד על חבירו להכותו, אף על פי שלא הכהו, נקרא רשע.
בספר אמרי כהן (וורשוויאק פרשת שמות אות כו) תמה: איך ייתכן לקרוא רשע לאדם שלא עבר עבירה, אלא רק חשב או התכוון, שהרי הרמת היד רק מוכיחה מה כוונתו, אבל כל זמן שלא יצאה כוונתו לפועל, מדוע הוא נקרא רשע?
וביאר שהמרים יד נקרא רשע גם אם לא היכה, דווקא באותו אופן שהיה אצל דתן ואבירם, שמהם לומדים זאת, שלא מצדקו ומיושר לבו חוזר בו ממחשבתו הרעה, אלא מתוך תוכחת משה ומיראתו מפניו שלא יאמר להורגו כמו שהרג את המצרי, אולם אם חוזר בו מעצמו ולא עשה המעשה, הרי כבר עשה לעצמו תקנה שהשיב ידו ולא הפיק זממו, ובאופן זה אינו רשע.
כך ניתן לפרש את לשון השולחן ערוך, הכותב: "המרים יד על חבירו להכותו", כלומר שכוונתו ורצונו היו להכות, ובסוף לא הכהו כי נמנע ממנו הדבר, אולם הרמב"ם (חובל ומזיק ה,ב) כותב: "וכל המגביה ידו על חבירו אף על פי שלא הכהו הרי זה רשע", לא כתב המגביה... להכותו, אלא רק "המגביה", ניתן להבין שעצם הרמת היד זהו הדבר שבגללו הוא נקרא רשע, גם אם לא התכוון להכות.
