להשאיר לקב''ה את המלאכה / רפי זברגר
שבועות ד ע''א-ע''ב
במסגרת דיוני הגמרא על הנהגות הקדוש ברוך הוא, הגיע הגמרא לעיסוק ברגעי הכעס של הבורא. מתי הוא כועס, מה משך הזמן וכן הלאה.
לקראת סוף עמוד א' מובאת סתירה שרב פפא העלה בין שני פסוקים:
רב פפא רמי כתיב (תהילים ז', י''ב): אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם. וכתיב (נחום א, ו'): לִפְנֵי זַעְמוֹ מִי יַעֲמוֹד וּמִי יָקוּם בַּחֲרוֹן אַפּוֹ חֲמָתוֹ נִתְּכָה כָאֵשׁ וְהַצֻּרִים נִתְּצוּ מִמֶּנּוּ.
מהפסוק הראשון משמע שהקדוש ברוך הוא כועס בכל יום, ובכל אופן אנו נשארים וקיימים. הפסוק בנחום מתאר שאין אפשרות לעמוד בפני כעסו של הקדוש ברוך הוא. לכאורה סתירה בין הפסוקים!
לא קשיא כאן ביחיד כאן בצבור
מתרצת הגמרא כי יש הבדל בין יחיד לציבור. יחיד אינו יכול לעמוד בפני כעסו של הקדוש ברוך הוא, וזו משמעותה הפסוק בנחום. לעומת ציבור אשר יכול לעמוד בכעס הבורא, למרות שזה קורה מידי יום.
הנושא
וכמה זעמו? רגע. וכמה רגע? אמר אמימר ואיתימא רבינא: רגע כמימריה.
לשאלת הגמרא כמה זמן נמשך כעסו של הקדוש ברוך הוא, עונה הגמרא מדובר ב''רגע'' המוגדר כאורך זמן אשר אומרים את המילה ''רגע''.
אימת רתח? אמר אביי: בתלת שעי קמייתא, כי חיורא כרבלתא דתרנגולא
לאחר שהבנו את משך זמן הכעס, שואלת הגמרא לעיתוי, ועונה כי זה קורה בשעה (זמנית) שלישית של היום, ובאותו זמן הכרבולת של התרנגול הופכת להיות לבנה.
כל שעתא ושעתא מחוור חיורא? כל שעתא אית ביה סורייקי סומקי, ההיא שעתא לית ביה סורייקי סומקי.
מקשה הגמרא והרי הכרבולת של התרנגולת לבנה בכל זמן, לא רק בשעה השלישית? ועונה כי באותה שעה אין בכלל נקודות (חוטים) אדומות, מה שאין כן במשך כל היום, שבתוך צבע הלבן יש שורות אדומות.
.רבי יהושע בן לוי הוה מצער ליה ההוא מינא בקראי, יומא חד נקט תרנגולא ואוקמיה בין כרעיה דערסא ועיין ביה, סבר, כי מטא ההיא שעתא – אלטייה.
לאחר שלמדנו את הסימן לשעת כעס הבורא, מסופר על רבי יהושע בן לוי שהיה מין אחד שציער אותו מאוד. כדי לקלל את המין בשעת כעס הבורא, לקח תרנגולת וקשר אותה לרגלי המיטה, וחיכה לראות מתי כרבולתה תהא לבנה, ואז תכנון לקלל את אותו המין.
כי מטא ההיא שעתא – נימנם. אמר: שמע מינה לאו, אורח ארעא למיעבד הכי.
כשהגיעה שעת הכעס (בה הכרבולת של התרנגול הפכה להיות לבנה לגמרי) נמנם רבי יהושע ופספס את הרגע. מתוך כך הבין רבי יהושע כי לא נהג כשורה, ואין זה ''דרך ארץ''' לנהוג כך. הגמרא מצטטת שני פסוקים המאששים את הבנתו זו של רבי יהושע:
1. "ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים קמ''ה, ט'), כתיב.
רחמיו של הקדוש ברוך כוללים את כולם, כולל את אותו המין. ואם הקדוש ברוך הוא מרחם על כולם, הרי שעלינו גם מוטלת חובה לרחם עליהם, ולא לגרום לקללה שתרד עליהם.
2. וכתיב (משלי י''ז, כ''ו): גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב לְהַכּוֹת נְדִיבִים עַל יֹשֶׁר
שלמה המלך קובע בפסוק זה כי לא טוב לצדיק שאדם ייענש בעטיו. למשל, אם הצדיק קללו בשעת כעס הבורא.
יש להעיר על כך, כי מדובר רק בקללה ''וודאית'' כמו קללה בשעת כעס הבורא, אבל אין איסור להתפלל לענישת הרשעים (ראבי"ה).
מהו המסר?
למרות שאותו המין ציער מאוד את רבי יהושע, הוא הבין שלא היה צריך לקללו, אלא אולי לנסות דווקא ולקרב אותו כמה שאפשר. ואם אין אפשרות לשפר ולתקן את אותו המין, רצוי ''להשאיר לקדוש ברוך הוא לבצע את העבודה''. אנו מצידנו נשתדל לעשות ולהרבות טוב בעולם.
המאמר לע''נ אבי מורי ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, ולע''נ חמי משה בן רבקה
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]
