גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תנ"ה מדור "עלי הדף"
מסכת סנהדרין
דף מז ע"ב
כיצד לא חשש חזקיה מלך יהודה למצות כיבוד אב בשעה שגרר עצמות אביו במטה של חבלים
תניא בברייתא (מז.): "'נבזה בעיניו נמאס' (תהלים טו, ד) זה חזקיהו מלך יהודה שגירר עצמות אביו על מטה של חבלים", וברש"י: "על מטה של חבלים - דרך בזיון, מפני שהיה אביו [אחז] רשע וביזהו לעיני כל, כדי שיתייסרו האחרים, ולכבוד עצמו לא חש, ומפני כבוד אב נמי ליכא למיחש ד'נשיא בעמך' כתיב (שמות כב, כז) בעושה מעשה עמך, 'נבזה בעיניו' הוא עצמו נתבזה ו'נמאס' בפני עצמו, שלא חש לכבודו במקום קידוש ה'", ודבר זה הוא מן הדברים שעשה חזקיה והודו לו חכמים, כאמרם ז"ל (ברכות י: פסחים נו.).
מלשון רש"י משמע דסבירא ליה שאין אדם חייב לכבד אביו רשע, וכדעת ה'יש אומרים' שמביא הרמ"א בהלכות כיבוד אב ואם (יו"ד סי' רמ סי"ח): "ממזר חייב בכבוד אביו ובמוראו. אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות, מכבדו ומתירא ממנו (רמב"ם הל' ממרים פ"ו הי"א). הגה, וי"א דאינו מחוייב לכבד אביו רשע, אלא אם כן עשה תשובה (טור ומרדכי פ' כיצד ובהגהות מיימוני פ"ו דהלכות ממרים)", ומעתה עלינו ליישב את הדברים על פי דעת הרמב"ם וההולכים בעקבותיו שמצות 'כיבוד אב' נאמרה גם באביו רשע, ולמה אם כן לא חשש חזקיה למצות כיבוד אב.
וניישב תחילה על פי מה שהעלה ה'אור החיים' הק' (עה"פ ויקרא יט, ג: "איש אמו ואביו תיראו", וכ"כ גם בספרו 'ראשון לציון' יו"ד סי' רמא ס"ד) בדעת הרמב"ם, שאין הדברים אמורים כי אם במי שעבר על מקצת עבירות לתיאבון ויצריה תקפיה, והגם שחטא הרבה פעמים, עדיין אינו מוחזק לרשע גמור, כי יתכן שיצרו אנסו לכך, ואח"כ התחרט ושב, ולכן יש בו חובת כיבוד אב, אמנם מי שהבאיש ריחו לגמרי ומוחזק לרשע גמור, ועובר על עבירות שבתורה הבאות לידו, ואין צורך לומר במומר ממש, או במי שאינו מאמין או אינו מסכים לקיים אפילו איזה איסור דרבנן, אין לכבדו לכולי עלמא. ולפי זה לא קשה מידי, כי אחז היה רשע גמור, וגם לדעת הרמב"ם אין חובה לכבדו.
ה'יערות דבש' (ח"ב דרוש יח) העלה באופן אחר, והוא על פי מה שייסד בדעת הרמב"ם בזה, כי באמת תמוה ענין חובת כיבוד אב רשע, הלא 'נשיא בעמך' כתיב, וכתב בטעם הדבר, כי חייבים לנהוג בו כבוד "מפני מראית עין, כי מי יבחן אם הוא רשע או לא"... "וזה היה הטעם גם כן של חזקיה דגירר עצמות אביו במטה של חבלים... דבהכי לא שייך מראית עין, דהכל יודעים שהוא רשע מוחלט".
ונביא בזה דברי החיד"א זי"ע, שכתב ב'מדבר קדמות' (מע' כ אות ד): "כבוד אב ואם, אם הם רשעים איכא פלוגתא בין הרמב"ם והטור אי הבן חייב לכבדם או פטור, ולכל הדברות לצערו ולזלזלו נראה דאסור. והט אזנך ושמע מה שאמרו בזהר הקדוש ח"א סוף דף קס"ד, דרחל אמנו ע"ה נענשה על אשר ציערה לאביה בענין התרפים אף שנתכוונה להפרישו מעבודה זרה, ולכן מתה ולא זכתה לגדל לבנימין, ע"ש והוא פלא. ולכאורה קשה ממה שאמרו גבי חזקיה המלך ע"ה שגרר עצמות אביו וכו' והודו לו. ובספרי הקטן ד'פתח עינים' על [בבא] קמא דף צ"ד תירצתי בזה, דמה שאמרו בזהר הוא כשהאב בחיים, ברם לאחר מיתה שרי, שיהיה לו כפרה, כמו שעשה חזקיה ע"ה. ואוסיף נופך קצת, דמלבד חילוק הפשוט בין כשהוא בחיים לאחר מיתה, עוד בה דאחז כשנפטר כבר ראה וידע האמת שחטאתיו היו בעוכרי נפשו ואז יש לו נחת רוח מאד שחזקיהו יעשה טצדקי שיתכפר לו, וניחא ליה טובא בזלזול שעשה לו, ולכך יפה עשה חזקיהו המלך ע"ה והודו לו חכמים, כי אביו עצמו רצונו בכך".
כיוצא בזה ובתוספת נופך כתב בספרו 'דבש לפי' (מע' א אות טל): "ודע שבזוה"ק אומר שנענשה רחל אמנו ע"ה על שגנבה התרפים מאביה ומתה ולא ראתה בנימין... אף שנתכוונה להפרישו מע"ז... והוא פלא, ומכאן משמע קצת כדעת הרמב"ם ז"ל דאף אם אביו רשע חייב בכבודו (ולכן נענשה רחל על זה), ולהסמ"ג והטור י"ל דאינו חייב בכבוד אביו רשע, אבל לצערו אסור מיהא, והקב"ה מדקדק עם חסידיו ביותר, ולהכי נענשה רחל אמנו ע"ה עונש גדול, אך קשה ממה שאמרו רז"ל דחזקיה המלך ע"ה גרר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו".
ומביא החיד"א: "ושמעתי מהרב מהר"י סג"ל דבספר 'בגדי אהרן' (פר' לך לך מא, א) כתב, דאברהם אבינו ע"ה לא היה חייב בכבוד תרח, דג' שותפין וכו', ותרח ויתר חלקו [בשעה] שמסרו לנמרוד, עכ"ד. [דבריו מוסבים על דברי המדרש (ב"ר לט, ז): "לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר אצא ויהיו מחללין בי שם שמים, ואומרים הניח אביו והלך לו לעת זקנתו, אמר ליה הקב"ה, לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם, וכתב בספר הנז': "ונלפע"ד טעם נכון בדבר, כי החיוב כיבוד אב בא מכח שיש לאב שותפות בו, במה שנותן חלקו בהגוף, כמו שאיתא בגמרא (קדושין ל:), והנה תרח כבר הפקיר את חלקו בהגוף במה שמסר אברהם בנו לשריפה לנמרוד, ולולי שהצילו הקב"ה כבר נשרף חלקו באור כשדים, וא"כ אין לו כלל וכלל שום צד זכיה בגופו, שיהיה חייב בכיבוד אב, ולכן אמר: 'לך דוקא אני פוטר מכיבוד אב', על שאביך הפקיר את חלקו, אבל לא לאחר שאין אביו מפקיר את חלקו"], והכי נמי אחז ויתר חלקו, שמסרו למולך, כמ"ש בש"ס, אלו דבריו נר"ו". (ראה סנהדרין דף סג ע"ב: "אף חזקיה מלך יהודה ביקש אביו לעשות לו כן (לשרפו באש למולך), אלא שסכתו אמו סלמנדרא", וברש"י שם: "סלמנדרא, חיה קטנה שיוצאה מתנור שהאש בוערת בו שבע שנים, והסך מדמה אין האור שולט בו, ובאחז מצינו כתוב (מ"ב טז, ג) 'גם את בנו העביר באש', ולא מצינו לו בן אלא חזקיהו")
ובסיום דבריו כתב הרחיד"א: "ואני עני נראה לי, דהא דחזקיה המלך ע"ה שרי, דהיה אחר מיתה ונתכוון לכפרתו וניחא ליה לאביו באותו עולם להקל עונשו, וכמ"ש בעניותי בקונטרס 'פתח עינים' פרק הגוזל, עי"ש" (וע"ע 'מהר"ם שיק' על המצוות, מצוה לג ובשו"ת יו"ד סי' שמו; בשו"ת 'עמודי אור' סי' קטז אות א וב'תפארת ישראל' על משניות פסחים פ"ד מ"ט).
