ארבע מיתות נמסרו לבית דין
הרב ישי ויצמן
"צדקו יחדיו" - בית מדרש לאיחוד התלמודים
סנהדרין מט ע"ב
המשנה בתחילת פרק שביעי בסנהדרין אומרת: "ארבע מיתות נמסרו לבית דין: סקילה שריפה הרג וחנק".
על אף שכל מיתה שייכת לכמה עבירות שונות, הירושלמי בתחילת הפרק מביא מקור כללי לכל אחת מהמיתות:
"סקילה מנין? 'וסקלתם באבנים ומתו'. שריפה? שנאמר 'באש ישרפו אותו ואתהן'. הרג? נאמר כאן נקימה ונאמר להלן 'והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית', מה נקימה האמורה להלן חרב אף נקימה האמורה כאן חרב. חנק? לית משכח ליה, אמרת כל מיתה האמורה בתורה סתם אין אתה רשאי להחמיר עליה אלא להקל עליה, ותלו אותה בחנק".
(אגב, ניתן לראות כאן הדרגה - שתי המיתות הראשונות מפורשות בכתוב, והשתים האחרונות נלמדות מדרשה. גם בכל זוג ניתן להבחין בהדרגה, ואכמ"ל)
בבבלי לא מביאים מקור כללי לכל מיתה. אמנם הדרשות על הרג וחנק נמצאות גם בבבלי (לקמן נב ע"ב), אבל לא כמקור למיתה באופן כללי, אלא כמקור למיתה על חטא מסויים.
בקיצור, בירושלמי כל מיתה היא כלל בפני עצמו, ולא רק פרט שמופיע בכמה עבירות, ובבבלי כל מיתה היא חלק מהלכות אותה עבירה עליה ממיתים, ונמצא שהסקילה על ע"ז ועל מגדף, למשל, אינן נכללות יחד בכלל אחד, אף שמעשיהן שוים.
במחלוקת התלמודים נחלקו הראשונים. הרמב"ם מנה כל מיתה כמצוה בפני עצמה, והרמב"ן חלק עליו, וטען שהעונשים אינם מצוות בפני עצמם, אלא חלק מהלכות העבירות השונות.
מחלוקת זו עולה גם בהמשך המסכת, בדרשת הכתוב "בין דין לדין".
בבבלי (פז ע"א) -
"בין דין לדין - בין דיני נפשות דיני ממונות דיני מכות".
ובירושלמי (יא ג) -
"בין דין לדין - בין דיני ממונות לדיני נפשות, בין דין לדין - בין הנסקלין לנשרפין לנהרגין ולנחנקין".
בירושלמי כל מיתה היא כלל, ובבבלי שלא הבינו כך לא ניתן לחלק בין הנסקלין לנשרפין, כיון שאין כל החיובים בסקילה נכללים בכלל אחד, אלא כל סקילה נחשבת פרט בדיני אותה מצוה שהעובר עליה חייב בה.
בסוגיא זו מאירים דברי הרב זצ"ל (אורות הקודש ח"ב, עמ' תכג):
"אוירא דארץ ישראל הוא המחכים, הנותן הארה בנשמה להשכיל את היסוד של העולם המאוחד...
בארץ העמים הטמאה אי אפשר להשקפת העולם המאוחד להגלות, והעולם המפורד שולט בחזקה, והשקפתו הפרטית והמפורדה, המחולקת ומנוכרה, היא הרודה בכל מערכי החיים, ועם כל ההתאמצות לנשום נשימה ישראלית ולהשכיל אל הסוד של העולם האחדותי, אויר ארץ העמים מעכב...
מסוגלת היא ארעא דחשוכא לפלפול הפרטים, הבא מתוך הפרוד, אבל חכמת האורה רק בארץ האור נמצאת, אין תורה כתורת ארץ ישראל".
