הוא אינו שש אבל אחרים משיש
סנהדרין לט ע"ב
"(מלכים א כב, לו) וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה - אמר רבי אחא בר חנינא: (משלי יא, י) [וּ]בַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה - באבוד אחאב בן עמרי רנה.
ומי חדי קודשא בריך הוא במפלתן של רשעים? הכתיב (דברי הימים ב כ, כא) בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאֹמְרִים הוֹדוּ לַה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, ואמר רבי יונתן: מפני מה לא נאמר בהודאה זו כי טוב - לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים, דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (שמות יד, כ) וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה? באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא, אמר להן הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני?
אמר רבי יוסי בר חנינא: הוא אינו שש אבל אחרים משיש. דיקא נמי, דכתיב (דברים כח, סג) יָשִׂישׂ ולא כתיב ישוש שמע מינה".
צריך ביאור, הכיצד יתכן הבדל בינו לבין אחרים? הכיצד יתכן שישישו ישראל בעוד קודשא בריך הוא אינו שש? והלא מצוה להדבק במדותיו, ואם אינו שש סימן מובהק הוא שמציאות של עצב וחיסרון יש כאן!
אלא שאמרו במשנה במסכת ברכות: (דף נד ע"א) "מברך על הרעה מעין על הטובה, ועל הטובה מעין על הרעה". ופירשו בגמרא (דף ס ע"א) שמברך כפי שהוא עכשיו אף על פי שבעתיד ירויח מהרעה או יפסיד מהטובה. מכאן שברכת האדם היא כפי הרגשת לבו בשעה שמברך. וכן אמרו שם (דף ס ע"ב) שלמרות שחייב אדם לברך על הרעה בשמחה כשם שמברך על הטובה כי כל דעביד רחמנא לטב עביד, מכל מקום מברך על הטובה הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת, כפי שהן נראות באותה העת. כי ברכת האדם היא פועל רגש לבו. וכמו כן באבוד רשעים רנה משום שאז רוח והצלה לצדיקים.
אבל אצל הקב"ה העבר ההוה והעתיד משמשים יחד, ואין הרגשת האדם בשעה מועטה משנה את מהות הענין. וכל אבדן וחסרון בבריאה יש בו עצב מסוים, ככתוב: (יונה ד, יא) וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה?!
