אווירה טובה / רפי זברגר

שבועות לט ע''א
 

המשנה בתחילת הפרק עוסקת בדיני שבועת "מודה במקצת" שהיא אחת משלש שבועות הדיינים. המשנה בתחילתה קובעת מהם התנאים לחייב שבועה של מודה במקצת:
שבועת הדיינין (שבועת מודה במקצת):
1. הטענה שתי כסף – ערך התביעה חייב להיות לפחות שתי כסף.
2. וההודאה בשוה פרוטה – ערך ההודעה חייבת להיות לפחות בשווי פרוטה.
3. ואם אין ההודאה ממין הטענה פטור - ההודאה חייבת להיות ממין התביעה. אם למשל תבעו זהב והודה בכסף – לא מתחייב שבועת מודה במקצת.
הגמרא בסוף הדף הקודם ובריש הדף מביאה ברייתא ארוכה העוסקת בחומרת העבירה של עדות שקר, נלמד את ראשיתה:
תנו רבנן: שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה, אומרים לו: הוי יודע שכל העולם כולו נזדעזע.
שבועת הדיינים נאמרת בכל לשון שהנשבע מבין, ופותחים ומזהירים אותו על חומרת השבועה, שעליה ''נזדעזע כל העולם כולו'', כפי שהברייתא מפרשת בהמשך (כך הגמרא מסבירה קטע זה). ומכאן להבדלים בינה לשאר עבירות:
בשעה שאמר הקב"ה בסיני (שמות כ', ו'): לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, וכל עבירות שבתורה נאמר בהן: ונקה, וכאן נאמר: לא ינקה.
בשאר עבירות לאווין ניתן לחזור בתשובה ואז האדם ''מתנקה'' מן העבירה, מה שאין כן בשבועת שקר שם נאמר ''לא ינקה'' – אין תשובה מכפרת.
וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו, שנאמר (קהלת ה', ה): אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ואין בשרו אלא קרובו, שנאמר (ישעיהו נ''ח, ז'): ומבשרך לא תתעלם.
עוד חומרה בשבועת שקר, שעל שבועת שקר גם הנשבע וגם משפחתו נענשים (נלמד מהפסוק בקהלת העוסק בשבועת שקר (פיך לחטוא) ו''בשרו'' (משפחתו) נענש), לעומת שאר עבירות עליהם, בהם העובר בלבד נענש.
 

הנושא

נתמקד בדיון הגמרא על החומרה השנייה שהוצגה בהקדמה:
כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו. וכל עבירות שבתורה ממשפחתו לא? והכתיב (ויקרא כ', ה'): ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו,
שואלת הגמרא על הכלל שלמדנו: האם באמת על עבירות אחרות בתורה משפחתו של העובר אינה נענשת, והרי כתוב בפרשת קדושים כי מעביר זרעו למולך נענש יחד עם משפחתו?
ותניא, אמר רבי שמעון: אם הוא חטא, משפחתו מה חטאת? לומר לך: אין לך משפחה שיש בה מוכס, שאין כולה מוכסין, ושיש בה לסטים, שאין כולה לסטים - מפני שמחפין עליו.
ומביאה הגמרא ברייתא המאששת את השאלה. רבי שמעון שואל על הפסוק הנ''ל, מדוע באמת מענישה התורה את משפחתו של העובר עבירה, והוא עונה כי אדם מוכס (גובה מיסים) אשר גובה יותר מן המותר לו, או שודד (בלשון הברייתא לסטים) ככל הנראה גם אנשי ביתם שותפים ומחפים עליהם. אם כן, מצאנו עבירות נוספות שבני משפחה של העבריין נענשים, ומדוע קבעה המשנה כי רק בשבועת שקר משפחתו נענשת ביחד אתו, הרי ראינו גם עבירות אחרות שבני המשפחה נענשים?
התם בדינא אחרינא, הכא בדינא דידיה,
עונה הגמרא כי בשבועת שקר המשפחה מקבלת את אותו עונש כמו הנשבע, לעומת העברות האחרות בהן המשפחה נענשת בעונש קל יותר. ומיד מוכיחה הגמרא הבדל זה מברייתא:
כדתניא: רבי אומר והכרתי אותו, מה תלמוד לומר? לפי שנאמר ושמתי אני את פני, יכול כל המשפחה כולה בהיכרת? תלמוד לומר אותו - אותו בהיכרת, ולא כל המשפחה כולה בהיכרת.
בפסוק לעיל העוסק במעביר זרעו למולך נכתב בהמשכו "והכרתי אותו", כלומר עונשו בכרת. ולפי הרישא של הפסוק שציטטנו לעיל, משמע שגם המשפחה נענשת, שואל רבי: האם גם היא מקבלת גם כרת? עונה הברייתא כי היתור ''אותו'' מלמד שעונש כרת מקבל רק המבצע של העבירה אך לא המחפים עליו.
ויש באמת להבין מה סיבת ההבדל? מדוע בשבועת שקר גם המשפחה ''חוטפת'' את עונשו של הנשבע מה שאין כן בעבירות אחרות? אולי ניתן לומר כי בעבירות כמו גזל וליסטים המשפחה לא ממש איתו במעשה אלא רק ''מחפה'' עליו כמצוין לעיל. לעומת זאת, אדם הנשבע לשקר, במיוחד לאחר כל האזהרות שמזהירים אותו, כפי שלמדנו לעיל, הוא כנראה ''בישל'' את המעשה עם בני ביתו. כולם נמצאים ב''אווירת השבועה''. כולם ממש הולכים איתו יד ביד ולכן הם גם נענשים באותו העונש.
    

מהו המסר?

כמה חשובה ה''אווירה'' בבית, וכמה השפעה יכולה להיות לה. היום התמקדנו בכיוונים השליליים, אך באותה מידה, ואולי אף יותר, האווירה משפיעה ונותנת כוחות גם לכיוונים חיוביים (גדולה מידה טובה ממידת פורענות).
אם האווירה בבית גורמת להסתכל תמיד בעין טובה על החיים, משתדלים שלא לדבר לשון הרע על אנשים אחרים, נוטים לעסוק בחיוב ובטוב, הרי שבני הבית ילכו בעקבות כך, בעודם בבית הוריהם וככל הנראה גם בהמשך חייהם.
 
  
המאמר לע''נ אבי מורי ר' שמואל ב''ר יוסף,  אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, ולע''נ חמי משה בן רבקה
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]