מיהו "אותו האיש"?

הרב דב קדרון

סנהדרין מג ע"א

בגמרא יש קטע שהושמט מהרבה דפוסים על ידי הצנזורה הנוצרית:

בערב הפסח תלאוהו לישו הנוצרי, והכרוז יוצא לפניו ארבעים יום: ישו הנוצרי יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל, כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד עליו. ולא מצאו לו זכות ותלאוהו בערב הפסח.

הקטע הזה היה בפני בעל שו"ת תורת חיים (מהרח"ש, חלק ג סימן מט, לפני כחמש מאות שנים), אשר התייחס למקרה בו יהודי אחד קרא ליהודי אחר: "אותו האיש".

בתשובתו הוא כותב שלמרות שבדברי חז"ל (ב"ב כא,א) מצאנו: שקראו "אותו האיש" לאדם שזכור לטוב, שם הזכירו את שמו, אבל בסתם, "אותו האיש" אינו אלא יש"ו הנוצרי, וזה מפורסם לכל.

מכיוון שבגמרא נאמר שישו הנוצרי היה מסית ומדיח, אשר לא הופכים בזכותו, כמו שכתוב (דברים יג,ט): "לא תחמול ולא תכסה עליו", מי שקורא כך ליהודי אחר – גדול עונשו.

מסקנתו היא שיש לברר מי התחיל במדון והתריס כנגד חברו, ואם האדם שקרא כן לחברו לא התחיל את המריבה ייתכן שיש להקל העונש, אבל אם לאו יש לבית הדין לייסרו וגדול ענשו, כפי ראות בית הדין, ומכל מקום אם יטעון המחרף שלא ידע לגמרי בטיבו של ישו הנוצרי ועד היכן הגיע גודל רשעתו, יש להקל כפי ראות בית הדין, אך אם ראו שבפשע ומרד חרף וודאי גדול ענשו.