תן לו תודה והיפטר
סנהדרין מג ע"ב
"...אמר לו: יהושע, בגורל אתה בא עלי? אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם, אם אני מפיל עליכם גורל - על אחד מכם הוא נופל. אמר לו: בבקשה ממך, אל תוציא לעז על הגורלות, שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל שנאמר אך בגורל יחלק את הארץ.
תן תודה. אמר רבינא: שחודי שחדיה במילי: כלום נבקש ממך אלא הודאה? תן לו תודה והיפטר. מיד: ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי".
פירש רש"י: "שחדיה במילי - השחידו בשוחד דברים עד שהודה, שכשאמר לו תן לו תודה - סבור שאין מבקשין ממנו אלא הודאה ולא יהרגוהו".
וקשה כיצד הוסר הלעז על הגורלות, הרי ודאי שיקר בהודאתו כדי שלא יהרגוהו!
וי"ל שזהו שסיים בדבריו ואמר "וכזאת וכזאת עשיתי" שסיפר על פרטים מוכמנים שרק המועל יכל לדעתם, ונמצאו אמת.
אלא שקשה, הכיצד יהושע אשר משום קידוש ה' כה דקדק לקיים את הבטחתו לגבעונים עובדי אלילים למרות שנגבתה בהונאה, הכיצד הונה אדם מישראל, ומקרא מלא דיבר צפניה (ג, יג) שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב וְלֹא יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית. וגם קשה ליעב"ץ שכתב שבדברי יהושע "והפטר" כוונת לבו היתה לעולם הבא, שהרי עדיין מרמה וגניבת דעת יש כאן.
אלא י"ל שגם בפשט דברי רבינא פירוש "והפטר" הוא לעולם הבא, וכמפורש במשנה: "ביום הזה - ביום הזה אתה עכור, ואי אתה עכור לעולם הבא". שהרי ממילא לא נצרכו להודאתו כדי להורגו שהרי אין אדם נהרג בהודאת עצמו, ורק על הגורל לבדו סמכו להורגו. ויהושע רק רצה שיתכפר לו ושיוסר הלעז מהגורל. ומעתה, אילו היה יודע עכן שלא חטא, לא היה נצרך להודות ולהתוודות, לכן ודאי הודאתו אמת וסר הלעז. ועדין שייך בזה לשון "שחודי שחדיה במילי" כי כוונת עכן בתחילה היתה להכחיש כליל כדי שיאמינו רוב ישראל שלא חטא כלל.
