נכנס יין יצא סוד
הרב דב קדרון
סנהדרין לח ע"א
נכנס יין יצא סוד.
הפירוש המקובל הוא שכאשר אדם שותה יין ומשתכר אז הוא מגלה את צפונות לבו.
בהתאם לפירוש זה ביאר ר' צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק אות קצט) שאהבת ה' שאנו מצווים עליה "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" מתאימה למה שאמרו חז"ל (עירובין סה,ב): "בשלושה דברים אדם ניכר: בכוסו בכיסו ובכעסו":
"בכוסו" כנגד "בכל לבבך", כי כאשר הלב מלא לגמרי מעבר לעבר באהבת השם יתברך באמת, אז גם כשנכנס יין יצא סוד ה' הגנוז בו. דרגה זו של אהבת ה' היא כנגד אברהם אבינו ע"ה.
"בכיסו" כנגד "בכל מאודך" (שפירשו חז"ל ממונך), והוא כנגד יעקב אבינו ע"ה,
"ובכעסו" זה עניין הנוגע עד הנפש, כי כאשר אדם כועס, על כגון זה נאמר (איוב יח,ד): "טורף נפשו באפו", והוא כנגד "בכל נפשך", שצריך אדם לאהוב את ה' אפילו נוטל נפשו וגם לשלוט בכעסו לשם שמים, כמו שהייתה דרגתו של יצחק אבינו ע"ה שמסר נפשו.
אולם מדברי תוספות נראה שמפרשים להיפך מהמקובל, על פי דברי חז"ל (ערובין סה,א): "כל המתיישב ביינו יש בו מדעת שבעים זקנים", כלומר שאם הסוד מתגבר על היין ואין האדם מוציא הסוד החוצה אפילו לאחר ששתה יין הרי זה מוכיח שיש בו מדעת קונו.
