הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי
סנהדרין מג ע"א
בתלמוד הבבלי (סנהדרין מג, א) נאמר:
"היוצא להיהרג משקין אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתיטרף דעתו, שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש".
בתלמוד הבבלי מוכח שמי שיוצא להיהרג מסממים אותו שיהיה ללא דעת
לעומת זאת בתלמוד ירושלמי ((סנהדרין ו, ה) נאמר:
"תני' וכמלוא קומתו של נופל הרי חמשה הכא את מר וכמלוא קומת הנופל הרי חמשה ובבור של נזקין את מר עד עשרה טפחים לא דומה נופל מדעת לנופל שלא מדעת".
לפי התלמוד הירושלמי מבואר שמי שהולך למות נופל מבית הסקילה יש בו דעת ולכן צריך להפיל אותו ממרחק רב.
התלמוד בבלי (סנהדרין מה, א) חולק על הירושלמי ואומר:
ומי בעינן כולי האי? ורמינהו: מה בור שהוא כדי להמית - עשרה טפחים, אף כל כדי להמית - עשרה טפחים! - אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר קרא ואהבת לרעך כמוך - ברור לו מיתה יפה".
שורש המחלוקת: לפי הבבלי מטרת הארבע מיתות בית דין היא לגרום לאדם מיתה קלה ללא סבל ולכן מסממים את האדם לפני המיתה שלא יסבול.
לעומת זאת לפי הירושלמי מטרת הארבע מיתות היא לגרום לאדם לעשות תשובה. בשביל תשובה צריך להיות עם דעת.
