אין אדם שיש לו תחליף
הרב דב קדרון
סנהדרין לז ע"א
כמה הסברים יש בגמרא לכך שאדם נברא יחיד בעולם, ואחד מהם:
להגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד - כולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון - ואין אחד מהן דומה לחבירו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם.
בעל האמרי אמת (בראשית תרע"ג) כותב בשם השפת אמת על מה שאמרו חז"ל: "שפרצופיהן אינן דומין זה לזה", שפרצוף היינו פנימיות הנפש, שכל אחד ואחד נברא לדבר מיוחד שעליו לתקן.
על פי זה הוא ביאר שמה שאמרו שחייב כל אחד לומר "בשבילי נברא העולם" היינו מלשון דרך ושביל, וכמו שפירש הבעל שם טוב במה שאמרו חז"ל: "כל העולם ניזון בשביל חנינא בני", על ידי השביל והדרך שעושה הצדיק, וכן כאן לכל אחד ואחד יש שביל ודרך מיוחד, שלשם כך הוא נברא, ורק הוא בלבד יכול לתקנו ולא אחר.
כיוצא בזה כותב בספר עלי תמר (ברכות פ"ב ה"ח) על מה שאמרו (בירושלמי שם) שכל מיני מתכות יקרות ערך אם אבדו יש להם חליפין, אבל תלמיד חכם שמת מי מביא לנו חליפתו מי מביא לנו תמורתו, שכן אינו דומה אדם לאדם , כי כל אחד ואחד יש לו סגולות משלו וכישרונות משלו והרגשות משלו, ואם כך הוא הדבר בכל אדם כל שכן בתלמיד חכם, שכל אחד מהווה חטיבה וסגולה בפני עצמו במזיגת הכישרונות, הכוחות הרוחניים וההרגשות, ולפיכך מי מביא לנו חליפתו מי מביא לנו תמורתו.
