וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין
סנהדרין לח ע"ב
"עשירית - סרח, אחת עשרה - נידון, שתים עשרה - נטרד והלך לו. שנאמר (תהלים מט, יג) וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין".
קשה הכיצד נידון ונפסק דינו בשעה חדתא למען בַּל יָלִין, אדרבה, הרי גמרינן הלנת דין בדיני נפשות למעבד ליה זכותא!
אלא שטעם הלנה משום והצילו העדה שמא יראו המחייבים טעם אחר ויזכו. מה שאין כן במסית כדלעיל בדף כט ע"א: "ואין טוענין למסית. מאי שנא מסית? - אמר רבי חמא בר חנינא: מפירקיה דרבי חייא בר אבא שמיע לי: שאני מסית, דרחמנא אמר לא תחמל ולא תכסה עליו. אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מניין שאין טוענין למסית - מנחש הקדמוני, דאמר רבי שמלאי: הרבה טענות היה לו לנחש לטעון ולא טען, ומפני מה לא טען לו הקדוש ברוך הוא - לפי שלא טען הוא".
ומתוך שנצרכה הקדמת דין הנחש, נצרכה גם הקדמת דין האשה ודין אדם, כי בלית ניסת אין מסית.
