תיקון המקום
עבודה זרה לא ע"א
"רבי יוחנן אקלע לפרוד, אמר: כלום יש משנת בר קפרא?
תנא ליה ר' תנחום דמן פרוד: המפקיד יינו אצל עובד כוכבים - מותר בשתיה.
קרי עליה: (קהלת יא, ג) מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּא, 'שם יהו' סלקא דעתך? אלא שם יהו פירותיו!".
מעשה דומה מתואר במסכת בבא מציעא דף פה ע"א:
"איקלע רבי לאתריה דרבי אלעזר ברבי שמעון, אמר להם: יש לו בן לאותו צדיק? - אמרו לו: יש לו בן, וכל זונה שנשכרת בשנים שוכרתו בשמנה. אתייה, אסמכיה ברבי...
כי גדל אתא יתיב במתיבתא דרבי, שמעיה לקליה, אמר: הא קלא דמי לקליה דרבי אלעזר ברבי שמעון. אמרו ליה: בריה הוא.
קרי עליה: .(משלי יא, ל) פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם. פרי צדיק עץ חיים - זה רבי יוסי ברבי אלעזר ברבי שמעון".
ועוד מעשה כזה שם:
"איקלע רבי לאתריה דרבי טרפון, אמר להו: יש לו בן לאותו צדיק שהיה מקפח את בניו? אמרו לו: בן אין לו, בן בת יש לו... הדר ביה".
דרך החכמים היתה שבהגיעם למקום מסויים, היו מתקנים את הדרוש תיקון באותו מקום, ומשלימים את מפעל חכמי אותו מקום.
דומה לזה בספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות יום כיפור יא:
"וסיפר לנו מעשה בעצמו שהיה שליח ציבור פעם אחת בקהלת רעגנשפורג בימים הנוראים, והיה מנגן כל התפלה כמנהג מדינת אושטרייך כי כן המנהג שם...
ואמר שבאותו פעם היה הוא אומר סליחה "אני אני המדבר" אשר יסד רבינו אפרים לומר לתפלת מוסף, וסבר שמצוה לומר שם לכבוד רבינו אפרים המחבר אשר מנוחת כבודו שם. ואמרו המנהיגים אליו שאין מנהגם לומר אותה הסליחה ולא שמע אליהם מסברתו דלעיל. לימים מתה בת הרב ביום כפור והִצְדִּיק הרב הנזכר עליו הדין שלקתה בתו על מה ששינה מנהג המקום".
גם מהרי"ל, כנוהג חז"ל, סבר שראוי להשלים את מפעל רבינו אפרים תושב המקום. אך לבסוף סבר שמנהג המקום חשוב יותר.
גם על יעקב רבינו אמרו במסכתות סנהדרין דף צה ע"ב וחולין דף צא ע"ב:
"אמר: אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ואני לא התפללתי בו?".
ההתחברות לאבות נעשית לא רק בהשתטחות על קבריהם, אלא גם תוך שהייה במקום חייהם ופעילותם, והזדהות עם מעשיהם.
גם כאשר יצא יעקב בפעם השניה מארץ ישראל - למצרים, נאמר, בבראשית מו, א:
וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק.
למה מוזכר שהיה זה בבאר שבע דוקא? למה מוזכר 'לאלהי אביו יצחק', ולא סתם, ויזבח זבחים לה'?
אלא שכיון שבא יעקב לבאר שבע, מקום בו שהה אביו ושם נגלה לו ה' (בבראשית כו, כד), נתחבר דוקא לאותה מדרגה, והתלבט אם גם הוא כאביו צריך להשאר בארץ הקודש.
אמר לו ה': (בראשית מו, ג) אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה.
