כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן
סנהדרין לו ע"ב
"דתני רב יוסף: כשם שבית דין מנוקין בצדק - כך מנוקין מכל מום. אמר אמימר: מאי קרא כולך יפה רעיתי ומום אין בך. - ודילמא מום ממש? ... אמר רב נחמן בר יצחק: אמר קרא (שמות יח, כב) וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ, אתך - בדומין לך ליהוי".
פשט הגמרא שבית דין בדיני נפשות מנוקין מכל מום של ממזרות וגרות, ואילו מום ממש כשר כשם שמשה היה כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן (שמות ד, י).
והקשה תוספות (וכן מחברים נוספים) הכיצד תמהו (בכורות מד ע"א; סוטה יב ע"ב) "אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום"?
ותירץ בדרשות הר"ן שזהו שענה הקב"ה למשה מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם (שמות ד, יא) שאין בזה משום חיסרון. אבל מכל מקום שייך בזה "בדומין לך" מצד הצורה.
וכך נראה במסכת סוטה דף יב ע"ב: "תנא: הוא ילד וקולו כנער, דברי רבי יהודה; אמר לו רבי נחמיה: אם כן, עשיתו למשה רבינו בעל מום! אלא מלמד...". ולא תירצו שלרבי יהודה אינו מום, הרי שרבי יהודה שהלכה כמותו לגבי רבי נחמיה לא חשש למום במשה אם אין בו גנות.
