בית הדין של עשרים ושלושה: "הרשעה" או עונש מוות?

נחלקו תנא קמא ורבי ישמעאל במשנה אם דיני מכות בשלשה או בעשרים ושלשה.

ונחלקו אביי ורבא בהבנת הטעם של מכות בעשרים ושלשה. המחלוקות מלמדות על תפקידו המיוחד של בית הדין של עשרים ושלשה.

 

מהן הסברות מאחורי המחלוקת במשנה ומחלוקת אביי ורבא ?

 

תנא קמא סובר דיני מכות בשלשה, כי בית הדין של עשרים ושלשה נחוץ רק בדיני נפשות. הרכב בית הדין נקבע לפי החיוב המוטל על הנידון באופן מעשי. בית דין "רחב" -  רק בדיני נפשות בפועל.

אביי מסביר שרבי ישמעאל הבין הצורך בבית דין של עשרים ושלשה באופן אחר. בית דין כזה נחוץ כדי לשנות את המעמד האישי, הזהות המשפטית של הנידון למעמד של רשע. כל מי שחיובו כרוך בשינוי סטטוס האישי שלו ל"רשע", הן חייבי מיתה הן חייבי מלקות - נידון בעשרים ושלשה.

לעומתו, רבא סובר שבאופן עקרוני רבי ישמעאל מסכים עם תנא קמא שהצורך בבית דין של עשרים ושלשה תלוי על חיוב מיתה. אלא שרבא מסביר שמלקות הן סוג של מיתה. הוא מרחיב את ההגדרה של מיתה לכלול מלקות. לכן, לדעתו, דיני מכות כמו דיני נפשות בעשרים ושלשה.

  

למה רבא מחשיב מלקות כסוג של מיתה? 

ראה רש"י ד"ה 'מלקות' ותוספות  ד"ה 'מלקות' על שני פירושיו. 

מהי הסברא במחלוקת בין הפירושים?