|
מטרת דיני ממונות: משפט או שלום?מאי טעמא? במחשבה נוספתתלמוד גשר לחיים, הרב צוריאל ווינרסנהדרין דף ו ע''ב
נושא:
יש "קשת" של דעות בין התנאים בברייתא בנוגע לפשרה: מן הדעה שאסורה, דרך הדעה שהיא רשות, עד הדעה שהיא מצוה. בעצם, המחלוקת נסובה על הייעוד של בית הדין בדיני ממונות.
שאלות תג"ל:
מהן הסברות מאחורי מחלוקת התנאים?
הסבר בדרך תג"ל:
יש דעה שמטרת הדין ותפקיד בית הדין הם "להוריד" את ה משפט הא-להי לתוך העולם, ולממש את האידיאל הא-להי שטמון ב דין בעולם הממשי. אפשר לחשוב על זאת כתנועה "מלמעלה למטה". הדיינים הם שלוחים של התורה, של הקב"ה.
לפי זה, אין לבית דין לעשות פשרה, אלא למצות את הדין.
מנגד, יש דעה שסוברת שמצוה לעשות פשרה, כי התפקיד של בית הדין היא לעשות שלום או צדקה בעולם. המטרה היסודית של הדין היא להטיב עם אנשים ועם החברה. הדיינים הם שלוחים של הצבור. נראה שגישה זו, שטובת הצבור ושלום בצבור הם המטרה של בית הדין, תואמת את הגישה שהצבור הוא מקור סמכותו של בית הדין. לפי הדעה שהמטרה של בית הדין היא לממש ערכים ואידאלים של משפט וצדק - אז מסתבר ש מקור סמכותו של בית דין הוא התורה.
מה אתה חושב?
איך אתה מבין דעת הביניים שפשרה היא רשות, לא איסור ולא מצוה , אלא רשות?
ואיך אתה מבין את הכרעת הסוגייה- מצוה להציע פשרה, אבל לא יותר מלהציע?
|