הימנעות ממצווה לצורך תיקון
הרב דב קדרון
סנהדרין כה ע"א
בגמרא מדובר על אדם שעבר עבירה כדי להרוויח כסף ובגלל זה נפסל לעדות, וכאשר הוא רוצה לחזור בתשובה ולהיות שוב כשר לעדות, מהי הדרך שבה יוכל להוכיח שחזר בתשובה. אחת הדוגמאות היא של מי שהלווה כסף ליהודי בריבית, תשובתו תהיה מוכחת כשיקבל עליו שאפילו לגוי לא ילווה בריבית.
ר' צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק אות רנה) כותב שמכאן מוכח שבדבר שהאדם חסר בו וצריך תיקון על ידי התנהגות בהיפך. תיקונו הוא אפילו בעניין שהיה אצל אדם אחר מצוה, שהרי (לפחות לפוסקים מסוימים) יש מצוה "לנכרי תשיך" להלוות לגוי בריבית, אך על אדם שנמצא במצב שדורש תיקון מוטל להימנע מקיום מצווה זו כל שאין עבירה במניעתו.
כך גם בקשר לכלל. חטא העגל היה בבקשת אמצעי בינם לבין הקב"ה במקום משה רבנו ע"ה, כלומר שהם הרגישו שאינם יכולים להיות בלעדיו, ותשובת עם ישראל על כך הייתה בנטיית אהל משה מחוץ למחנה ויראה מגשת אליו, כלומר שעם ישראל נמנעו מראייתו לצורך תיקון, למרות שזוהי מצווה באמת.
הוא מוסיף על כך שגם בזמן מרדכי ואסתר נעשה תיקון שבא על חשבון אי עשיית מצווה. כי אילו מרדכי לא היה מגלה לאסתר שבגתן ותרש רוצים להרוג את המלך, הם היו הורגים אותו ואז אסתר יכלה להינצל ממנו, אלא שמרדכי ראה לנכון לגלות לו זאת, כי בפרס הייתה מידה של צרות עין (ולכן תיקנו את מצוות משלוח מנות בפורים, שהוא ההיפך מצרות עין), ומרדכי הרגיש שאם לא יגלה שבגתן ותרש זוממים להרוג את המלך, אולי אי הגילוי ייראה כצרות עין על כך שלקחו את אשתו, משום כך, לצורך תיקון, כדי לא להיראות צר עין, הוא גילה זאת.
