זה בורר לו אחד
הרב ישי ויצמן
"צדקו יחדיו" - בית מדרש לאיחוד התלמודים
סנהדרין כג ע"א
בשני התלמודים נדרשים להסביר את התקנה הפותחת את פרקנו, המכונה "זבל"א וזבל"א".
בירושלמי מסבירים במשפט קצר:
"אמר רבי זירא: שמתוך שביררו מרדף זכותו".
הדיין רודף במיוחד אחר זכותו של בעל הדין שבירר אותו לדון, וכל צד זכות שלו עולה לדיון, וכך הזכות שלו מתבררת.
בבבלי יש כאן אריכות, ועדיין הדברים טעונים פירוש והסבר.
בבבלי מבינים בתחילה שהכוונה היא שכל אחד בורר לו בית דין אחד, ולבסוף פירוש זה נדחה מכח המשנה עצמה, ומסבירים כמו הפשט שכל אחד בורר לו דיין אחד.
אחרי שפירוש המשנה מתברר שואלים בבבלי:
"מאי שנא דעבדי הכי?" כלומר, מה זה הדבר המשונה הזה?
ועונים:
"הכי אמרי במערבא משמיה דרבי זירא: מתוך ש'זה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד ושניהן בוררין להן עוד אחד' יצא הדין לאמיתו".
לא מסבירים בבבלי כיצד דרך זו מוציאה את הדין לאמיתו, ורבו בזה פירושי הראשונים, שמאריכים לבאר כיצד מצד אחד בחירת הדיין ע"י בעל הדין מועילה להגיע לדין אמת, ומצד שני אין כאן חשש חלילה להטיית דין שלא בצדק.
מדוע בבבלי ממאנים בהסבר הירושלמי?
בירושלמי הדיין רודף אחר זכותו של בעל הדין. המטרה שלו היא לחפש כל צד זכות שלו. מתוך כך הוא ניגש לעומק המציאות ועומק התורה כדי לדון בדבר. יש כאן מפגש של התורה עם שכלו של הדיין הרודף אחר זכות בעל הדין. בירושלמי כך בנויה כל התורה שבעל פה, היא נבנית מהמפגש של דבר ה' העליןן עם מה שעולה מלמטה, מתוך המציאות ומתוך השכל האנושי.
זכותו של בעל הדין דומה לתקנה חדשה שרוצים לתקן. כאשר חז"ל רוצים לתקן תקנה או לשנות את ההלכה, הם לומדים את התורה מחדש ומוצאים אורות חדשים המסמיכים את מחשבתם הטהורה. כך הוא בענייננו כאשר הדיין רודף אחר זכות בעל הדין שביררו.
בחו"ל העולם הזה עכור, האויר מטמא, והשכל והדמיון מלאים סיגים. אי אפשר לתפוס בחו"ל את המפגש הזה בין עליונים לתחתונים באופן טהור ונקי, אלא הוא נראה עכור, עם חשש גדול להטיית דין שלא בצדק. "לא יוכל השכל שבחו"ל להיות מאיר באורו שבארץ ישראל. אוירא דארץ ישראל מחכים." (אורות א"י ה).
הרחבת הדברים בספר "לחזות בנעם".
